לשאול וידר

[אתי]

יפה יוסי, נחמד לראות שלפעמים גם מתפלק לך משהו יפה באמת...

[חלושעס]

לא הכל היה רע באייטיז (בעקבות שירי הגשם שדוחפים ברדיו עם היורה, אבל לטעמי השיר הזה מצדיק ציטוט. אם אינני טועה השיר המקורי של יונה וולך קצת שונה)

זה הגשם / יונה וולך

זה הגשם
שיורד בדשא
זה הגשם
שיורד הרבה

זה הרגע
שעובר כרגע
זה הרגע
שעובר מהר

זה הפער
שנוצר בינינו
זה הפער
שנוצר כעת

זה התכף
שקורה בדרך
זה התכף
שקורה מזמן

אז אל תשאל מדוע
אלא עשה מיד
ואל תגיד ידוע
ואל תקום בצד

ואל תיקח ממני
מה שלא תבין
ואל תרצה ממני
מה שאין לו מין

<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/s4QqkceN1Aw" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

[balderman]

"שבעת הסלילים של יונה וולך" - מוצאי שבת ב 22:00 ערוץ 8.

[amih77]

קודם כל תודה (קרינת בוקר) / אילנה
ממש יפה. (השיר עצמו מתחיל ב2:25)
http://www.icast.co.il/PlayerWin.aspx?f ... name=iCast

[שאול]

אכן, אין יכולת להתחרות עם הקראת 'קרינת בוקר'
ביחוד עם המשפט האלמותי ' מה לא אכלת ארוחת בוקר'?
מצרף מאמר מיום שישי שאותי ריגש לקרוא
( בזמן שאתם בארוכות יש לי זמן )
http://www.haaretz.co.il/literature/saf ... /1.1873616

[חלושעס]

קַיִן לִפְנֵי שֶׁהָרַג אֶת הֶבֶל
שָׁאוּל כְּשֶׁהָיָה עוֹד אֶחָד מִנְּבִיאֵי הַחֶבֶל
דָּוִד כְּשֶׁהִתְחִיל לְנַגֵּן אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים עַל הַנֵּבֶל

יַעֲקֹב שֶׁעָבַד בָּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת
יוֹסֵף שֶׁהָיָה מֶלֶךְ בְּכָל הַחֲלוֹמוֹת
שִׁמְשׁוֹן לִפְנֵי שֶׁאָהַב נָשִׁים עירומּוֹת.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַחֲרֵי הַהַקְדָּמָה –
דְּמֵי-הֶבֶל צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה
שָׁאוּל מִתְגַּנֵּב אֶל הַזְּקֵנָה מֵעֵין-דּוֹר לִשְׁאוֹל מִי וָמָה
דָּוִד שׁוֹלֵחַ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה.

יַעֲקֹב הָיָה כְּבָר עָשִׁיר וּבְדֶרֶךְ בֵּית-לֶחֶם הִשְׁאִיר אֶת קֶבֶר רָחֵל
יוֹסֵף הַגָּדוֹל מֵת וְקָם בְּמִצְרַיִם מֶלֶךְ אַחֵר
שִׁמְשׁוֹן בִּזְרוֹעוֹת הַזּוֹנָה נִרְדַּם, עַכְשָׁו הוּא עִוֵּר בָּרֵחַיִם טוֹחֵן.

מִתְקָרְבִים לַסּוֹף. קַיִן נוֹדֵד בָּעוֹלָם וְאֵין לוֹ דָּמִים
שָׁאוּל עַל חַרְבּוֹ נוֹפֵל וּמִתְחַנֵּן אֶל הַנַּעַר שֶׁיָּמִית
וְדָוִד גַּם דָּוִד בָּא בַּיָּמִים וְלֹא יֵחַם לוֹ בְּלִי הַשּׁוּנַמִּית.

קַיִן מֵת וַדַּאי בְּאֶרֶץ נְדוּדָיו. שָׁאוּל חַי כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה
דָּוִד כָּל יָמָיו פִּזֵּר בֵּין מִלְחָמָה לְאַהֲבָה
מִיּוֹסֵף נִשְׁאֲרוּ חֲלוֹמוֹת בִּלְבַד
שִׁמְשׁוֹן שׁוֹכֵב בֵּין אוֹיְבָיו
וְכָל הַשְּׁאָר
וְכָל הַשְּׁאָר, אוֹמְרִים, כָּתוּב עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר.
[ספורי המקרא, נתן יונתן]

הקרדיט לשמנטול

[רפי]

שיר נפלא.
אין על נתן יונתן

[חלושעס]

אגדת פלורנטין / סיון בסקין

יש פאב בפלורנטין, ברקטום של טי. איי.,
שם לא נתפס קטין על סחר בסרטי
מסע; הדג משתין בשמן, מת וגוץ.
יש פאב בפלורנטין, והוא נראה כחדר אוכל של קיבוץ:

מואר מדי, כמעט באור של בוקר בשלחין,
אפילו שאחת בלילה, וודקה, פלורנטין,
ושולחנות בצבע קרם, שנועדו לארוחת
הבוקר של כורם (במילואים מח"ט).

באים לשם זקנים יוצאי נגריות.
הם לא טיפסו על עננים ולא ברחו מהקריות,
כמונו. והפלורסנט חורך את הקמטים.
יש פאב בפלורנטין. יוצאים משם מתים.

הם לא זכו לרקוד את ריקודי העם,
הם לא קיבלו כבוד ממנהיגי תק"ם
ולא ממתנדבות דקות התחתונים,
אך הם אוכלים עופות עם בירה ובוטנים.

נשות הנגרים שותות אדום מתוק,
והגברים משחזרים את הקרבות בביאליסטוק
עם וודקה לחימום ולהט מפסידים,
ומביטים בזום בשניצל עם פתיתים.

הדג - בשמן זך, העוף - בתוך כריכים,
הספר - בגנזך, האיש - בתכריכים,
בלילה, בעפר, בפאב בפלורנטין.
האיש נגמר, נגמר. הדג משתין, משתין.

[shohat]

אם כבר דולצינאה עלתה לכותורות, ולא מהסיבות הנכונות, אז לפחות שיהיה בזה ערך.
שירו הנהדר של נתן יונתן.

עצות לדולצ’יניאה

אלו ראית את הרזון ששלח בבשרו
אניצי זקנו, אישוניו המתרחבים
צפרים רעבות שברחו מקינו באביב
סיוטי-לילה שעוקרים צעקות מלבו.
כף אחת מרק מידך בכל הזיות מלכותו,
קדה קטנה שלך אל צערו
והוא חוזר וצולח את הגואדאלכביר, את כל הנהרות.
עכשו את יכולה ללא מורא לשחק בחלומו
לדמות דהרות דהרות איבריו
על מרצפות האבן של ספרד.
טפה של רחמים לרוסיננטי הכחושה
קצת אהבה, קצת אחיזת עיניים, כל כך מעט,
ואיפה את?

[shohat]

אקציה זהבה שלי, אני כבר לא כל-כך טוב
בלתאר יפי אבל גם את כבר לא מה שהיית
והבקר הזה בדרך הים לאשדוד שפכת
זהבך כמו אז על חולות נעוריך בשגעון
של יפי כאלו לא היו שרפות ושטפונות
וכל משבריך וגליך, מוכנה להפקיר הכל
בזהב הנגר על החול. מי יכול, למי יש כח
ליפי הזה, שמר אותי אלהים. זה שנים
אני עף מטרף בכבישים, מתחיב בנפשי
בערפיח בתוך העשן את תראי אותי שב
בפנות-יום. מאחר, פריחתי, מאחר
הדלקה על החוף דעכה
עוד מעט גם אני וגם את
עוד מעט ונלך.
רק יפיך
(נתן יונתן)
זהו לדעתי אחד השירים היפים ביותר שנכתבו בשפה העברית. אני נזכר בו ביום עצוב שבו נפרדנו מהאשה המוכשרת והרגישה, החזקה והאוהבת, שהיתה ההשראה למשורר, נילי כרמל יונתן ז"ל.

[shohat]

המשכיות (וולט וויטמן 1888, בתרגום שמעון הלקין)
"שום דבר לעולם לא הולך לאיבוד באמת, או עשוי שילך לאיבוד,
שום לידה, זהות, צורה – שום עצם שבעולם,
שום חיים, ולא כח, ולא שום דבר נראה,
מראית-העין אסור שתשבש, אף בל תבלבל את מוחך העברה אל
ספירה אחרת.
שפועים הזמן והמקום – שפועים שדות התולדה.
הגוף, לאה, מזוקן, צונן – הרמץ שנשאר מלהבות-אש קודמות,
האור שבהה בעין, עתיד להשתלהב שוב כראוי;
השמש שמשפיל עכשיו במערב עולה בשביל בקרים וצהרי-יום
הולכים ונמשכים;
אל רגבים קפואים חוק-האביב הלא-נראה חוזר תמיד
עם עשב ופרחים ופרות קיץ ודגן."

[חלושעס]

שיר קניה בדיזנגוף / ארז ביטון

קָנִיתִי חֲנוּת בְּדִיזְנְגוֹף
כְּדֵי לְהַכּוֹת שֹרֶש
כְּדֵי לִקְנוֹת שֹרֶש
כְּדֵי לִמְצֹא מָקוֹם בְּרוֹוָל
אֲבָל
הָאֲנָשִים בְּרוֹוָל
אֲנִי שוֹאֵל אֶת עַצְמִי
מִי הֵם הָאֲנָשִים בְּרוֹוָל
מַה יֵש בָּאֲנָשִים בְּרוֹוָל
מַה הוֹלֵך בָאֲנָשִים בְּרוֹוָל,
אֲנִי לֹא פוֹנֶה לָאֲנָשִים בְּרוֹוָל
כְּשֶהָאֲנָשִים בְּרוֹוָל פּוֹנִים אֵלַי
אֲנִי שוֹלֵף אֶת הַשָפָה
מִלִים נְקִיוֹת,
כֵּן אֲדוֹנִי,
בְּבַקשָה אֲדוֹנִי,
עִבְרִית מְעֻדְכֶּנֶת מאֹד,
וְהַבָּתִים הָעוֹמְדִים כַּאן עָלַי
גְבוֹהִים כָּאן עָלַי,
וְהַפְתָחִים הַפְּתוּחִים כָּאן
בִּלְתִי חֲדִירִים לִי כָּאן.
בְּשָעָה אַפְלוּלִית
בַחֲנוּת בְּדִיזְנְגוֹף
אֲנִי אוֹרֵז חֲפָצִים
לַחֲזֹר לַפַּרְוָרִים
וְלָעִבְרִית הָאַחֶרֶת.

חג שמח!