לשאול וידר

[חלושעס]

לפעמים יוצא משהו טוב מעיתוני סופ"ש...
שירה / חזי לסקלי
שִׁירָה חַיֶּבֶת לַעֲמֹד וּלְדַבֵּר.
לַעֲמֹד עַל מְכוֹנַת כְּבִיסָה מְקֻלְקֶלֶת וּלְדַבֵּרבִּשְׂפָתוֹ שֶׁל הַגֶּרֶב שֶׁגָּרַםלַקִּלְקוּל.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לַעֲמֹד עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וּלְדַבֵּרבִּשְׂפָתָם שֶׁל הָעוֹמְדִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִרְקֹד,וּלְצַיֵּץ בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל הָעַכְבָּר הַמִּתְגּוֹרֵר מִתַּחַת לַבָּמָה וְנֶחֱרָד מֵעֲדִינוּתוֹ הַמֻּפְרֶזֶת שֶׁל הַמָּחוֹל.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִדְפֹּק בַּדֶּלֶת חֶרֶשׁ אוֹ בִּפְרָאוּת.
לֹא לָגַעַת בַּפַּעֲמוֹן.שִׁירָה חַיֶּבֶת לְבַקֵּר בְּבַּרְצֶלוֹנָה וּלְדַבֵּר שָׁם אַנְגְּלִית.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לָנוּחַ, בְּעִקָּר לָנוּחַ.
שִׁירָה אֵינָהּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שִׁירָה.
הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מָזוֹן מְדַבֵּר.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת קוֹנְפִיטוּרָה כְּלוֹמַר פְּרִי מֵת וְטָעִים.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת סֻכְּרָזִית כְּלוֹמַר מַמְתִּיק מְלָאכוּתִי וּמְסַרְטֵן.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִבְנוֹת בֵּית-מְגוּרִים בֵּית-חוֹלִים בֵּית-סֵפֶר בֵּית-סֹהַר בֵּית-כְּנֶסֶת אַךְ הִיא מַעֲדִיפָהלְגַלּוֹת בְּאֵר חָלָב בְּאֶמְצַע עִיר.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִישֹׁן, לִישֹׁן וְלַחְלֹם עַל שִׁירָה.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִשְׁכַּב, לִשְׁכַּב וּלְדַבֵּר מִתּוֹךְ שֵׁנָה.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת קְבוּרָהבָּאֲדָמָהוּלְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם שֶׁל הַמֵּתִים.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לְטַפֵּל בְּחוֹלִים.שִׁירָה חַיֶּבֶת לְהַכְשִׁיל אֶת עַצְמָהּ,
לְבַטֵּל אֶת עַצְמָהּ,לִבְגֹּד בְּעַצְמָהּ,
לִנְטֹשׁ וּלְהִנָּטֵשׁ.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִחְיוֹת.

[חלושעס]

ולמי שלא יודע במה ובמי מדובר – שאול וידר, מהחברים הלא-רשמיים במועדון, משתתף פאסיבי בפורום, ושותף ללא מעט ריצות ואדי (ובזמנו החופשי גם רב ומחנך – תקן אותי אם טעיתי, שאול) פירסם לאחרונה את ספר שיריו הראשון – "עושים לזמן מקום". שירים אישיים ומרגשים.מי שמתעניין בספר מוזמן ליצור איתו קשר בכתובת shaulvid@gmail.com.<img src="http://www.ma.huji.ac.il/~yoss/vider1.jpg" border=0>

[MosheL]

כן, לפעמים מתפלק להם בעיתונים. משהו שמצאתי ב - ynet:חילוף משמרוֹת \ דוד אבידןלֵ י ל אָ בִ י ב. שְׁתִיקָתוֹ מַחְלִיקָה מֵרָחוֹק.מַחְלִיקָה כְּנָמֵר.עוֹד מְעַטוּבִשְׁנַיִםנַתִּיז עַל הָעִיר סִילוֹנִים שֶׁל צְחוֹקמִבְּרָזִים הֲדוּקֵי-שִׁנַּיִם.מַחְלִיקָה כְּסַכִּין. עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט. חֲרִיקַת פְּסִיעוֹתָיועַל הַגֶּשֶׁר נִשְׁרֶקֶת.הַצְדָּעָה. כְּבָר פְּלֻגַּת-פַּיְטָנִים עַל נִשְׁמַתהַיּוֹם הַגּוֹוֵעַ רוֹקֶקֶת.בִּבְרֵכוֹת-הָעֵינַיִם טוֹבְעִים סוֹפִית רַעֲמֵי הַתֻּפִּים הַשּׁוֹטִים,וּבַדֶּרֶךְ –מֵאַבְנֵי הָאַסְפַלְט הַתְּמֵהוֹת נִשְׁטָפִיםמִצְעֲדֵי-חֲרוּזִים, חֲצוּפִים וְיָפִים,כְּמוֹ נֻסְחָה מָתֶמָטִית בִּלְתִּי-נִפְתֶּרֶת. שְׁתִיקָתוֹ הַיָּפָה מַחְלִיקָה לְפָנִים. הוּא כְּבָר פֹּה. רַק אֲנִי אַחֲרָיו מְגַשֵּׁשׁ עוֹד.הוּא רוֹמֵס גִּלְיוֹנוֹת צַוָּאָה אַלְמוֹנִיםכִּרְמֹס אֶת רִצְפַּת-הַגֶּשֶׁר. עַל גְּוִיַּת צַוָּאָה חֲנוּקַת-עֵינַיִם שְׁתִיקָתוֹ מַחְלִיקָה בְּחֵרוּק צִפָּרְנַיִם: "בֵּין דַּפֵּי הַנְּיָר הַלְּבָנִים אֶת עֵטוֹ הוּא נָעַץ כְּמוֹ טְרִיז בַּחֲזִית הָאֵשׁ.מִי זָכַר אֶת חַיָּיו?מִי יָדַע עַל מוֹתוֹ?גַּם הִמְנוֹן-הַהֶסְפֵּד, בְּזָרוּת כּוֹתַרְתּוֹ,בְּמֹחוֹ הַגֵּאֶה מִתְפּוֹצֵץ כְּמוֹקֵשׁ!" כְּבָר עֵינָיו מֵעָלַי. לֹא נוֹתַר זְמַן לִמְחֹק. דָּם נִגָּר מִגְּרוֹנִי כְּמוֹ צִבְעֵי-מַיִם.הוּא נִתָּז עַל הָעִיר כְּמוֹ סִילוֹן שֶׁל צְחוֹקמִבְּרָזִים הֲדוּקֵי-שִׁנַּיִם. הֵרָגַע. זֶה אֵינֶנּוּ צִינִיזְם. זוֹ רַק הַצַּלֶּקֶת בּוֹכָה עַל מִצְחִי. –וּבְעֶצֶםשֶׁמֶץ-צַעַר שֶׁאֵין עוֹד דְּרָכִים חֲזָרָה,אוֹ אוּלַי שֶׁמֶץ-פַּחַד מִפְּנֵי הַנֶּצַח. שְׁתִיקָתוֹ מַחְלִיקָה כְּנָמֵר. הַשְּׁבִילִים כְּמוֹ פִּצְעֵי-מַגְלְבִים עַל גַּבּוֹ שֶׁל הָעֶרֶב.אִם הַלַּיְלָה הַזֶּהלֹא נוֹצַר בִּשְׁבִילִי –אֵין לַחַיִּים כָּל-עֵרֶךְ! בְּיָדָיו אֶת צְחוֹקִי הַטָּרוּף הוּא חוֹנֵק עִם שְׁרִיקָה אַחְרוֹנָה עַל הַגֶּשֶׁר.בְּמַבָּט מְפֻכָּח, כְּמַגְנֵט אֶל מַגְנֵט,כַּף-יָדִי בְּשֶׁלּוֹ נִפְגֶּשֶׁת. יוֹם יָבוֹא וְגַם הוּא יַעֲלֶה חֲלֻדָּה. אֵין סָפֵק. –אַךְ זָכוּר עֲדַיִןאֵיךְ נֻשְּׁקוּ כָּל הַלַּיְלָה פִּיּוֹת-הַפְּלָדָהשֶׁל בְּרָזִים עֲרוּפֵי שְׂפָתַיִם.

[חלושעס]

סתם אחד האהובים עלי:
אל תחשוב לי זאת לעוון / נתן זך

אל תחשוב לי זאת לעוון
עקבתי אחר מעשיך
שלושים ושתיים שנה מתחת שמיך
מספיקים לאדם נבון
לעמוד על מידת רחמיך.
אין בי צורך לחסדים
שמור אותי מחסדיך
וכשאתה מזליף מי שושנים
עם ערב קיץ עולה
מתוך בית בשמיך
שמור אותי מריחותיך
אל תעורר בי געגועים.
אין בי צורך לחסדים
עקבתי אחר מעשיך
שלושים ושתים שנה
כעת מתחת שמיך.

[חלושעס]

פרחה שם יפה / סמי שלום שטריתכשנולדה פרחיה בדר-אל-בידהקרתה אותה אמה פרחהשיהיו חייה מלאים בשמחה.פרחה שם יפה אמרה.פרחה שם יפה.

[חלושעס]

מעט באיחור, עוד קצת א(ע)רס-פואטיקה:

קח שירים / מאיר ויזלטיר

קח שירים, ואל תקרא
עשה אלימות בספר הזה:
ירק עליו, מעך אותו
בעט אותו, צבוט אותו.
זרוק את הספר הזה לים
לראות אם הוא יודע לשחות.
שים אותו על אש הגז
לראות אם הוא עמיד באש.
מסמר אותו, נסר אותו
לראות אם יש לו התנגדות.
הספר הזה הוא סמרטוט של נייר
ואותיות כמו זבובים, ואילו אתה
סמרטוט בשר, אוכל עפר וזב דמים,
בוהה עליו נים ולא נים.

[DoronOm]

אפרופו דוד אבידן, היום חל יום הולדתו. (21/2/1934)

[חלושעס]

כיוון שהשרשור הזה הפך עבורי לשרשור ציטוט השירה - אני מעתיק לכאן את השיר היפהפה שיעקב ציטט. יהיה גם בונוס.

כתיבת קורות חיים / ויסלבה שימבורסקה

מה נחוץ?
נחוץ לכתוב בקשה
ולצרף לה קורות חיים. ללא קשר לאורך החיים
על הקורות להיות קצרות. תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים
המרת נופים בכתובות
וזיכרונות רופפים בתאריכים מקובעים.
מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,
ומהילדים רק את אלה שנולדו.
זה שמכיר אותך חשוב יותר מזה שאתה מכיר.
טיולים רק במידה ולחוץ-לארץ.
השתייכות למה, אך בלא הלמה.
ציונים לשבח בלא הנימוקים. כתוב כאילו מעולם לא דיברת עם עצמך
וכאילו עקפת עצמך מרחוק.
התעלם מכלבים, חתולים וציפורים,
מזכרות נושנות, חברים וחלומות. מחיר ולא ערך
כותרת ולא תוכן. מספר הנעליים ולא היעד שאליו הולך
זה שאמור להיות אתה.
לכך יש לצרף תצלום באוזן גלויה.
רק צורתה נלקחת בחשבון, לא מה שנשמע.
מה נשמע?
נהמת מכונות הגורסות את הנייר.

[חלושעס]

והבונוס -

כל העצים / יונה וולך

לכל העצים
סרטים בשערות
וכל העצים
קצת רחבים
וכל העצים
די נשיים
וכל העצים
חיורים
ולכל הסרטים
החיורים ורודים
קישורים פרפריים
וכל העצים
מחייכים בחולשה
ככה כל העצים
גומרים בחולשה
וכל העצים
אינם חסונים
וכל העצים
אינם עירומים
וכל העצים
לובשים מלמלה
ורודה קצת
גם חלושה
וכל העצים
אינם חזקים
וכל העצים
לא בחזקה
לא גומרים בעצמה
איך
לא בעוצמה
מה שהתחילו
לא מזמן

[yaakov]

ואם כבר ויסלבה- אחד הגדולים- "חתול בדירה ריקה", ויסלבה שימבורסקהלמות - לא מעוללים זאת לחתול.כי מה על חתול לעשותבדירה ריקה.לטפס על הקירות.להתחכך ברהיטים.דבר לא השתנה כאן לכאורהובכל זאת שונה.כביכול לא הוזזובכל זאת הועתק.ובערבים המנורה כבר אינה דולקת.שומעים צעדים במדרגות,אך לא הצעדים הללו.היד, שמניחה דג בצלוחית,אינה היד ההיא.משהו לא מתחיל כאןבעיתו.משהו לא מתרחש כאןכמו שצריך.מישהו כאן נכח ונכח,ואחר נעלם לפתעונעדר בעקשות.כל הארונות נבדקו.דרך המדפים הדילוגים חפזו.המקומות מתחת לשטיח נסרקו.הופר גם האיסורוהניירות פוזרו.מה נותר עוד לעשות.לישון ולהמתין.רק שיחזור כבר,רק שיראה פניו.אזי ילמד,כי לא כך נוהגים בחתול.תהיה פסיעה לעברוכאילו באי-רצון,אט-אט,על כפות רגליים מאוד נעלבות.ובתור התחלה שום קפיצות ויללות.

[חלושעס]

ואם הזכרנו את סלמאן מצאלחה - אז אי-אפשר בלי "בחיפה מול הים"

בחיפה מול הים / סלמאן מצאלחה

בחיפה מול הים ריחות המלח
עולים מתוך האדמה ושמש
התולה על עץ, פורמת רוח.
בתוך שורת עצים טובלת אבן
נטעו גברים נשים ואלם. דירים
בבית דירות, ושמו מולדת.
יהודים שלא שמעתי את קולם
ערבים שלא ידעתי את פשרם
ועוד כאלה מנגינות שלא ידעתי
לזהות בתוך הרגע שדמם.
שם בחיפה מול הים
כולם היו לו משורר גולה
ברוח מחפש את העבר
בשאלה ברוכת תשובות
שולה מילים מתוך הים
ושוב משליך אל הגלים אשר
ישובו כמו משיח, לעולם.
משורר חוזר לשיר שלא כתב
בליל השבי וטרם שב אל
המקום אותו ציר כילד בענן.
שם בחיפה מול הים בקצה
הקיץ שנשבר על ראש העץ
לבלב ירח, אני חוזר אל
השתיקה אשר פצעתי בשפתי
אני חוזר אל המילים, הישנות בתוך ניר. רגבי עפר לחים
ושביל מלוח לפתו לעד את
חכתו של הדייג
מילים קטנות שתקו לנוח ושיר
נדם שם בחיפה מול הים.

http://www.youtube.com/watch?v=d9zXSLJLs8U

[yaakov]

מיכה שטרית ענק והאלבום הזה ענק. חיפשתי עכשיו את יום טוב שלו להעלות לכאן אבל אין בטיובית.המילים בלבד טובות, אבל לא משהו שכובש בלי הביצוע:יום טוב /מיכה שטרית יום טוב הכאב מתחלף בחיוך יש אפשרות ללכת הלאה - חופשי על גשר צר מאוד וכל העולם כולו בשבילי יום טוב נקי מחלומות ומדעה על העיניין שמתגלה ומתכלה בסופו של יום והגשר צר מאוד וכל העולם כולו בשבילי זה זמן אחר העתיד כבר כאן אל תמהר החברים, המשפחה, אהובתך, כל עולמך זה הרבה יותר קרוב מן האופק הזוהר הרבה יותר, קרוב

[חלושעס]

שירים טובים מוצאים במקומות הכי לא צפויים. מה לעשות שאני אוהב לקרוא את הבלוג של ליאור דיין (אין מה לעשות - בצד יצר ההרס העצמי - הוא ירש גם לא מעט מהכישרון של אביו). הנה חלק משיר שמצאתי בטעות. יפהפה בעיני.מתוך "בעיות התברואה במזרח התיכון" / ליאור דייןוְאֵין לְךָ מֻשָּׂג שֶׁבְּעוֹד חָדְשַׁיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה אִתָּהּ תַּרְגִּישׁ כָּל-כָּךְ בּוֹדֵד בֵּין הַקִּירוֹת הָעֲיֵפִים שֶׁל דִּירָתְךָ,וְחַיַּיִךְ יַקִּיפוּ אֶת עַצְמָם בִּמְהִירוּת שָׂבָה לוֹקֵחַ לַשִּׁירִים שֶׁלֹּא כָּתַבְתָּ לָצֵאת מִמְּגַרְתֵּךְ, (וְהֵם מִתְבַּגְּרִים בִּמְהִירוּת שֶׁלּוֹקֵחַ לְקִרְיַת אוֹנוֹ לְהִתְפַּשֵּׁט בָּעֲמִידָה)וְהַסְּדִינִים שֶׁלָּךְ מַמְשִׁיכִים לִנְבֹּל לְאַט לְאַט,לְיַד חֶשְׁבּוֹנוֹת הַטֶּלֶפוֹן וְהַחַשְׁמַל שֶׁעַל הַשִּׁדָּהלְצִדָּם שֶׁל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלָּךְ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִתַּחַת לַמִּטָּה. וְהַנָּשִׁים שֶׁלָּךְ עֲדַיִן יְשָׁנוֹת בַּמִּסְדְּרוֹן וּמָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה עוֹדֶנּוּ מַקְרִין נוֹף דּוֹמֵם עַל הַסָּלוֹןוּבַקּוֹמָה מֵעַל אֵין אַהֲבָה, קוֹרְאִים לְזֶה מַשָּׂא וּמַתֶּן בְּלִי מַגָּעִים וּבְלִי בְּרֵרָה וְהַנְּסִבּוֹת שֶׁמַּקִּיפוֹת אוֹתְךָ בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הֵם רַק שְׁמוּעָהוְאֵיךְ שֶׁלֹּא תִּרְצֶה אֶת זֶהזֶה דַּי נוֹרָאזֶה דַּי נוֹרָא וְכָל הַשְּׁאָר, כְּפִי שֶׁמִּסְתַּבֵּר, זוֹ רַק שֶׁגָּרָה.

[קוביש]

פסטיבל שירי דיכאון?לא אהבתייש פה כמה שורות טובות לא יותר

[חלושעס]

קוביש, לך תמחא כפיים לנבוקוב.