קצת לפני מרתון טבריה - אמסטרדם

[foggy1]

ברוך השב,יצר המציצנות שלי, גרם לי לבדוק תוצאות של רצים אחרים. ספליט שני מהיר היה פופלרי רוב מי שבדקתי.

[golano]

ברוך שובך אוריאל...כל הכבוד..

[יוחאי]

אוריד, מחכים לסיכום שלך.מכיר את ההרגשה הזו אחרי שאתה משיג את מה שרצית?http://www.youtube.com/watch?v=KJJW7EF5aVk

[shohat]

גדול. צריך להראות את זה לכל אוהדי הפועל ירושלים כדורסל.

[urid]

בשנתיים וחצי האחרונות הייתי עסוק בעיקר בלהיות פצוע. פרט לשלוש תקופות של 2-3 חודשים, עם הבלחות של כניסה לכושר, בעיקר ניסיתי להבין איך להתאמן ולהישאר בריא. במאי השנה, שיפצתי את טבלת השיאים האישיים שלי ב-10 וב-5, ושוב נפצעתי. כיוון שהיה לי ברור שזו פציעה שתעבור תוך מספר שבועות קצר (כן, בטח), וכיוון שמרתון ברלין יצא יומיים לפני החתונה, הוחלט על מרתון אמסטרדם כיעד.הפציעה התמשכה, כדרכן של פציעות, יותר מדי זמן. במרוץ "לילה לבן" בתל אביב רצתי בלי יותר מדי מאמץ 40 דקות, אבל לא הייתי מסוגל לעשות מתגברות בחימום.כשראינו שהזמן לא נעצר, ומחכה שהפציעה תעבור, החלטנו (עמית ואני) לנסות להתאים את תוכנית האימונים, לפציעה וליכולת שלי לעמוד באימונים. ידענו שהמטרה החשובה ביותר היא להגיע לקו הזינוק. כיוון שמה שהיה לי קשה לעשות, זה לרוץ מהר, הוחלט להעלות את הקילומטרז' מהר יחסית, ולהתרכז בהגברת קצב הסף מלמעלה - קודם נרוץ 3:55, ונתקדם ל-3:52 וכן הלאה. במקום תחרויות, עשינו 3 ריצות בקצב מרתון מתוכנן - 16, 21 (עם המתאמנים לברלין) ו-25 ק"מ.התוכנית הזו גרמה למספר תופעות מעניינות:ראשית, בניגוד לתבנית המוכרת, ככל שהתקדמה התוכנית, והעומס גבר, השתפר מצב הפציעות שלי.שנית, הגעתי למרתון עם הרגשה של חוסר בטחון בקשר ליכולת שלי לרוץ בקצבים המתוכננים - איך רצים מרתון בקצב 3:48 כשחמישה ק"מ בקצב 3:52 מרגישים כל-כך קשה.חוסר הבטחון שלי נבע גם מהעובדה שביצעתי תוכנית שלא הכרתי, ולא יכולתי להשוות את ההרגשה באימונים לשום דבר. די אם אומר, שבמשך 14 השבועות שלפני המרתון, ביצעתי משהו כמו 5 אימונים באיצטדיון.בכל מקרה, כאשר התחיל שלב החידוד, השינוי היה מהיר. פתאום, כל הריצות שלי נהיו מהירות יותר. ריצות קלות התחילו לזרום לי על קצבים של 4:30-4:20 בלי מאמץ. לא הרגשתי קליל וקפיצי, אבל הרגשתי חזק.לקראת סוף החידוד, קבענו את תוכנית הריצה - הערכנו את היכולת שלי בטווח של 2:40-2:42. החלטנו לנסות ולרדת מ-2:40 עם נגטיב ספליט קטן - חצי ב-1:20:15 בערך.כיוון ששלושה שבועות לפני המרתון, התחתנתי עם שרון אהובתי, אני יכול לומר שתקופת האימונים הזו לא התאפיינה בפוקוס המיוחד שניתן בד"כ להכנות למרתון. נכון, ביצעתי את האימונים היטב, ולפי התוכנית, אולם שיקולים של פגישות עם ספקים הכתיבו את לוח הזמנים שלי לא פחות.הגענו לאמסטרדם ביום חמישי. וגם כאן, ההכנות לא היו אופטימליות. בשבת בערב הייתי משוכנע שאני הולך להיות חולה ביום המרוץ. שינה טובה עזרה לי רבות - אולם שרון קמה חולה.זינקתי מקבוצת הזינוק השניה, אחרי רצי העלית. הקילומטרים הראשונים הרגישו כמו משחק ניחושים של הקצב. השעון הראה שאני מהיר מדי בפתיחה, אבל ההבדלים בין הספליטים היו עצומים. אחד הדברים הנוראיים זה להבין שלא ברור לי באיזה קצב אני רץ. יצאתי משם אחרי 10 ק"מ על 37:30 - 30 שניות מהיר מקצב המטרה ו-45 שניות מהקצב המתוכנן. בהתיעצות עם עצמי, החלטתי שלא לקזז את הזמן שהצטבר, אלא לשמור על הקצב המתוכנן של 38 ד' ל-10 ק"מ.הריצה המשיכה בקצב יציב יחסית. החל מהק"מ ה-15 בערך, התחלתי להרגיש את העבודה ברגליים, אבל בסך הכל ההרגשה לא הייתה רעה. רצתי בדבוקה של 4 רצים עם רץ איטלקי, רץ שוויצרי ואנגלי. המשכנו לאורך האמסטל והסתובבנו בחזרה לעיר. האיזור הכפרי מאוד מרווח וירוק. הכל מאוד הולנדי - הבתים, האנשים ואפילו הפרות. הגענו לחצי ב- 1:19:47 - בדיוק בקצב שרצתי חצי מרתון 7 שבועות קודם עם אמיר ושאר החבורה שנסעו לברלין, אלא שהפעם הייתי צריך לרוץ עוד חצי מרתון (החיים קשים). הקצב האחיד יחסית נשמר עד לקילומטר ה-31. הדבוקה שלי, שתפסה עוד כמה אנשים בהמשך החלה להאט מעט, ואני החלטתי שזה לא מתאים לי. הגברתי מעט, והתחלתי לתפוס דבוקות אחרות. זה היה נחמד במשך מספר קילומטרים, אבל הקצב החל לדעוך, ולמרות שעדיין תפסתי רצים אחרים, התדרדרתי ל-3:53 בערך. הרגליים נהיו כבדות, והריצה הפסיקה להיות דבר נחמד. מה שהחזיק אותי הייתה המחשבה ששרון מחכה לי בכניסה לוונדל-פארק, ושמשם נותרים לי רק 4 ק"מ. הקצב המשיך להתדרדר, עד שראיתי את שרון - פתאום היה לי כח. סחטתי עוד שני ק"מ על 3:53 והבנתי שיש גבול גם למה שהאהבה מסוגלת לעשות במקום אימונים. מכאן, ועד הסוף, התרכזתי בלא להתפרק. עשיתי את זה בסדר, כשהקילומטרים האחרונים עברו עליי בקצב מייסר של 4:10, וסיום בזמן של 2:41:38 - שיפור של 4:47 ד' לשיא האישי.כפי שראיתם, עשיתי פוזיטיב ספליט של 1:51 ד'. קראתי והפנמתי את כל המאמרים על הנגטיב ספליט, ואני מסכים איתם. יחד עם זאת, אני שלם לגמרי עם תכנון הריצה שלי. נכון, לא הלכתי על בטוח - הימרתי על ירידה מ-2:40 כיוון שהפרס על הצלחה בהימור כזה היה גדול מבחינתי. מצד שני, חשבנו שתוצאה כזו היא בטווח היכולות שלי, ולא רצינו לוותר על האפשרות. בהסתכלות לאחור, ייתכן שתכנון שמרני היה מאפשר לקזז עוד כ-30 שניות, אבל זוהי ספקולציה של אחרי מעשה.לסיכום, אני רוצה להודות לשלושה אנשים שעשו את כל זה אפשרי. קודם כל, תודה לעמית נאמן. אחרי שאני מניח שתיסכלתי אותו יותר מפעם אחת בשנה האחרונה, הוא הצליח בהרבה סבלנות להביא אותי למרתון בכושר של שיא אישי ועם הרגשה שאם אני רק ארשה לו, הוא יגרום לי לרוץ הרבה יותר מהר.שנית, תודה ליובל דויד - הפיזיותרפיסט שלי. אני כבר לא סופר את מספר הפעמים שהוא העמיד אותי על הרגליים - במלוא מובן המילה. אלמלא יובל, לא הייתי מגיע לקו הזינוק.ולפני התודה האחרונה, מילה לצעירים (והרווקים) ביניכם. אם אתם מוצאים בחורה שמוכנה שתרוצו יותר מ-130 ק"מ בשבוע שלפני החתונה, אז החתונה הזו זה הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות.שרון, אין לי מילים (וזה לא קורה הרבה) להודות לך. המרתון הזה הוא שלך ובזכותך. על שעמדת מאחורי ולצידי, ושהלכת איתי את הדרך הארוכה הזו, עם כל הלב. לא רק כצופה סבילה, אלא כמשתתפת פעילה. על שדאגת לי והיית מוכנה לעשות את כל מה שלא הייתי חייב לעשות בעצמי. על כל זה ועוד הרבה, תודה ענקית. אני אוהב אותך המון.אורי

[חלושעס]

וואו אורי,כל התיאור מתגמד לעומת שתי הפסקאות האחרונות. יש חיים מלבד הריצה.Cheers,יוסי

[יורם]

אורי, תודה רבה על התיאור המעניין. כל הכבוד על הדרך ועל התוצאה. ברור שזה לא השיא האחרון מבחינתך במרתון.מסכים עם יוסי.

[shohat]

תודה על הדיווח אורי. יופי של כתיבה.כמה תובנות שלי (אם מותר):1. הניתוח שלך ביחס להרכבת תכנית האימונים על-ידי עמית, בהתחשב בנטיה שלך להפצע, מרתק. ההצלחה (שלכם) ממחישה היטב היכן צריך להיות הדגש המרכזי באימונים למרתון. ממש נהניתי לקרוא, ובאמת להוריד את הכובע בפני שניכם על הדרך המיוחדת אל ההישג.2. נגטיב ספליט הוא עקרון שמומלץ להבין. הוא בטח לא כלל ברזל (במיוחד לנוכח נתונים משתנים או לא צפויים כמו עשרת הקילומטרים הראשונים שעברת). ההחלטות שקיבלת במהלך הריצה נשמעות לי מאוד נכונות. בכל אופן, את השיא לוקחים כמו שמקבלים אותו, בלי לשאול יותר מדי שאלות.3. את החוב לשרון אני מניח שיהיה לך הרבה הרבה זמן לשלם. תחייך ותעשה את זה בכיף. מגיע לה. (בגלל זה לא נשאל אותך עדיין מתי הפעם הבאה). 2:41 זה אחלה מתנה לחתונה. שיהיה במזל.4. אה כן, כל הכבוד! עכשיו לך תחגוג.

[foggy1]

סיכום מקסים. מזל טוב על התוצאה והאהבה.אומרים כי: "מאחורי כל איש ברזל יש אישה מבטון"מתברר שמתאים גם לרצים.

[יוחאי]

מקסים, כל תגובה שלי רק תגרע אני מקווה שמזערתי כמה שאפשר.

[יוחאי]

רגע, אני רואה שחנן כבר כתב מקסים... אה... סיכום קסום <img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>?

[alivne]

אורי כל הכבוד על התוצאה המדהימהאשתך היקרה אכן ראויה למלוא השבחים, אבל מבחן הזוגיות האמיתי הוא לרוץ 130 ק"מ עם 3 ילדים בבית<img src=icon_smile.gif border=0 align=middle>

[עמית]

מצטרף לברכות על הכתיבה הקולחת, והערה לחלושעס: אני דווקא אהבתי את הפסקה הרביעית מהסוף...

[חלושעס]

נו, זה ברור, אתה משוחד <img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>

[עמית]

אני מנאמן. משוחד - זה נחשון