אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

אתם מוזמנים להעלות כל נושא שעולה על דעתכם וקשור למרוץ המטרה של רוב חברי המועדון.
אתם מוזמנים להתאמן ביחד איתנו ולהצטרף לחוויה של אימונים קבוצתיים עם רוח, הנאה והשגיות.
Asafn
הודעות: 94
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי Asafn » 09 ינואר 2010 06:26

ברכות לכל החברים על סיום של עוד מרתון מוצלח. כמו שיוסי כתב, אני מאלו שצריך להצטער עבורם שלא יצא להם לרוץ (למרות שהייתי רץ רק את ה-10).מצטער שלא הייתי בשביל לעודד ולתמוך, אבל צה"ל החליט שממש דחוף לו לגייס אותי בשבועיים האלו. נשבע לכם שחשבתי על כל אחד ואחד מכם ביום חמישי.מרתון טבריה זו החגיגה שלנו, וכיף לקרוא שגם מי שלא שבר שיא אישי או רץ ריצה לספרים עדיין גאה שלקח חלק בארוע.סיריל - אתה תותח. אני כבר לא יכול לחכות לראות אותך ואת האחרים מעלים את ברלין בלהבות. מישהו פה כבר אמר 2:40? כן.

קוביש
הודעות: 2946
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי קוביש » 09 ינואר 2010 12:10

תמונות המרוץ <img src=icon_smile.gif border=0 align=middle><img src="http://bike.shevet-alon.com/4bc/RRB-a.JPG" border=0>ובשבילי אני ומתן בני על קו סיום ה-10 (כייף גדול תנסו)<img src="http://bike.shevet-alon.com/4bc/MK.jpg" border=0>

Rafi
הודעות: 2123
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי Rafi » 09 ינואר 2010 12:53

קובי, אתה הגיבור שלי.בעזרת התמונות יצא לי להזכר וזה המקום להודות לאלחנן על הליווי במאות המטרים האחרונים.

יריב תמנע
הודעות: 102
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי יריב תמנע » 09 ינואר 2010 16:09

סיכום שלי: המרתון שהכי נהניתי בו. במרתון אני מתכוון לאירוע בכללו, מהנסיעה באוטו של חיים עם אלחנן יורם וחיים כמובן, הסיפורים המרתקים, קצת היסטוריה של המועדון, עצות חכמים, צחוקים, תה וכל מה שטוב. המשך בקיוסק המפורסם של אלחנן, הפגישה עם החבר'ה שחלקם לא הכרתי, הארוחה הלא משביעה כלל במסעדה, אותה השלמתי באולם של הטקס אחרי שכולם הלכו. בבוקר המשכתי לאכול, יותר מדי לפי יורם, אך מה אעשה, זה גם תחביב רציני שלי.למרתון עצמו: תכננתי על 3:10, יחד עם ה"רפים את בני",אך פספסתי את התהילה של תמונת השבוע. לא ממש הייתי בטוח שזה זמן טוב בשבילי, אך עם שיא של 3:11, אחרי שבע שנים של כושר נחות, הייתי חייב לנסות.. שפנייר היה קצת מאחורי בזינוק, אך מרגע היריה שעט קדימה, רצים נסים בבהלה מדרכו. את הרפים לא ראיתי, אך בני היה כמגדלור. עד שפילסתי דרך בין הרצים כבר היו הרבה לפני. חששתי להאיץ מדי בשביל להשיג אותם. ראיתי שגם חיים לידם, אך הוא נסוג אחורה והצטרפתי אליו, מודע לכבוד שנפל בחלקי. גם איתן חרמון רץ לידי ומלא אנשים צילמו אותי (או שמא אותו?) היה נראה שקשה לו למצוא את הקצב שלו, ובאיזור ה-15 החל להאיט ולא ראיתיו יותר.הייתי די בשאנטי, עשיתי כיף לעשרות הילדים החמודים שעמדו שם. נפרדתי מחיים שהאט באיזור התשע ק"מ, ולעשר הגעתי ב-46 דקות, דקה מתחת למתוכנן. לא ממש הפריע לי. אחד הדברים היפים בטבריה הוא שאפשר לראות את כולם בחזור. מוצ'רו היה תענוג לעינים, איזו קלילות, אך מתברר שגם רצי צמרת נופלים... כשראיתי את מיימון לא האמנתי. לא הכרתי אותו עד יום לפני, והוא נראה לי ישנוני ועייף כזה, ופתאום הוא טס בין הראשונים עם מבט של ריכוז עילאי. סיריל קצת אחריו, אף הוא מרוכז מאד, לא נראה ששמע שקראתי לו אפילו. אחריו בניזר עם סגנון הריצה המוזר אך יעיל להפליא, והפתעה נוספת, יורם שועט אחרי יוסי במהירות מדהימה. אח"כ כוכבי הריצה, כשבני נותן בי מבט תמה מה אני עושה מאחור. בחצי הייתי ב- 1:36:00. אחרי הסיבוב ראיתי את כל הרצים מאחורי, כמויות אדירות שלא ראיתי כמותן.ורד ואודי אופיר נראים טובים הרבה יותר משאמרו, כשורד ממשיכה למקום שלישי באליפות ישראל. אבי בן ישי נחוש. שמעון הסולל כ-50 מטר לפני מתרחק במהירות מרשימה. מי שלא נראתה טוב היתה חווה גרו, שבאיזור ה-36 עברה להליכה. הצעתי לה ג'ל, ביקשה כדור מלח שלא היה לי, רצנו קצת ביחד והיא שוב הלכה. בק"מ 26 החלו קצת התכווצויות, תמיד אותה נקודה פחות או יותר, הקצב קצת הואט. קובי משקר באלגנטיות בק"מ 30 "נראה טוב יריב", עד 33 עדיין קצב מופחת אך סביר, אך כצפוי, אחרי העליה הראשונה (איך גבעה הופכת להר פתאום?) הקצב מואט עוד, כבר באיזור 5 דק"מ. מוותר על כל החישובים אך הם לא מוותרים לי... היה לי הרבה כח, אך הרגלים פשוט ננעלו; לא הגעתי לנקודה בה אני מת לעצור וללכת, פשוט המשכתי בדעיכה איטית, תרתי משמע... רם רץ איתי כמה מאות מטרים, בהחלט נתן הרגשה טובה, דנה גם אמרה משהו (מישהו צריך להגיד לה שאני לא שומע טוב, אני רק רואה את השפתים זזות...), אך הכוונה היתה ברורה. תכננתי את הסיום, להרים ידים, לחייך, לא ללחוץ על השעון וכו'. 3:25:13, רחוק מהתכנון והיכולת, ועדיין בהרגשת כייף. לא הייתי עייף כלל, ואפילו הרגלים הרגישו טוב מאד איך שעצרתי.תודות קודם כל לרצי מבשרת, בראשות מאיר שלמה ודני בן דניאל, שקיבלו אותי לאיזור בתחילת ספטמבר, הכירו לי את השבילים, ואיתם עליתי בכושר מרמה אפס. המשך תודות למועדון, קודם כל ליורם, כדור ההרגעה הטוב ביותר שקיים, וכן לכולם על החברה והכייף באימונים. מתי המרתון הבא?

harels
הודעות: 246
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי harels » 09 ינואר 2010 18:18

שלום חברים יקרים,ברכות לכולם. לכל מי שרץ. תהיה תוצאתו אשר תהיה.אני רוצה להודות לחברי המועדון שתמכו בי לאורך ההכנות שלי למרתון ראשון.לאלחנן שבשלוש פעמים שראיתי אותו בחצי שנה האחרונה, ידע לתת את המילים הנכונות.לחיים זרגרי עם החיוך שלולסיריל שמצטרף אלי לפעמים בנסיעותותודה גדולה מכולם לחלושעס. יוסק'ה - אין עליך. עזרת לי כל כך ואין לך מושג כמה.

בני זר
הודעות: 768
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי בני זר » 09 ינואר 2010 20:23

שכחתי לציין את העידוד הנפלא של עמיחי,רם,ארז ועוד אחרים שלא הצלחתי לראות,כי בשלב הזה כבר הייתי חצי מטושטש,ועמיחי החיוך היה רק בגלל שהשרירים בפנים ננעלו,ולא הצלחתי להזיז את השפתיים.אם הייתי יכול, בשלב הזה הייתי בוכה :)

רפי
הודעות: 307
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי רפי » 09 ינואר 2010 22:57

נתחיל מהתמונה, שזכתה לכינוי תמונת השנה.מה כל כך מיוחד בה?קודם כל בגלל האיש שאינו נראה בה, זה שעומד מאחורי המצלמה. קובי שוויד, איש מדהים. ההגעה שלך ושל גרונר לק"מ ה-30 רק כדי לתמוך, במילה, במים ובצילום – תרמה המון לרוח. ומהו מרתון – אם לא מתיחה עד הקצה של החומר והרוח שיש במכונה הזו שנקראת גוף האדם? אותה חתיכת בוץ מתוחכם (אם לשאול את מילותיו של מאיר אריאל ז"ל)?וקוביש וגרונר אינם היחידים. לאורך הדרך חיכו כמה "מלאכי השרת" (רפול, אהבתי את הביטוי) – עם עידוד, מים, תמר (אנטוני). לחלקם עוד נגיע בהמשך.חוץ מזה, התמונה הזו היא מבחינתי תמצית המרתון השביעי שלי. היא מקפלת בתוכה את עבודת הצוות הנפלאה של שלושתנו: בני שפנייר, רפי איילון ואני, ב-34 הק"מ הראשונים של המרתון (כלומר: עד הרגע שהחל המירוץ האמיתי, כל אחד עם עצמו, סבלו, גופו ונפשו).והמיקום אינו מקרי: במרכז התמונה, משכמו ומעלה גבוה מכל העם, הלידר, בני הגדול מכולם (תרתי משמע), זה שהוביל אותנו לאורך כל הדרך, ה"רב חובל" כלשונו של רפי השני. כמו בפודיום: בני מס' 1, ומשני צידיו הסגנים, "צמד הרפים", כינוי שכבר קנה לו שביתה בין חברינו... ומה עוד? העיתוי. מדויק לחלוטין. באחד הרגעים האחרונים שעוד היינו חזקים, נחושים ופוטוגניים: בדיוק כמו שהיינו בחצי המרתון (כלומר: עד הק"מ ה-34). שלושתנו דורכים זו זמנית על שטיח הבקרה..והצוות: שני חברים יקרים, כל אחד אדם מיוחד בפני עצמו. את רפול אני מכיר זמן קצר וכבר אוהב אותו. התאמנו מעט מאוד ביחד, אבל עכשיו אני בטוח שהאימונים המשותפים לפנינו, לקראת ברלין. בני, אין מילים, איש יקר, ולא אגיד כל שבחו בפניו.כמה מילים על תקופת ההכנה הקצרה:1. התלבטתי אם בכלל לעשות את המרתון בעומס בו הייתי שרוי. את התודה אני חייב לשרית ולשני ילדיי הגדולים שהבהירו לי שאין שום מצב שלא אהיה שם (ועוד נפגוש אותם בהמשך), ולחלושעס היקר, שדחק בי לחזור לעניינים ושליווה אותי בכמה מהאימונים.2. תקופת האימונים הייתה קצרה אפילו מזו של שנה שעברה, והחלה ב-1 בנובמבר. אבל חשוב להבהיר: קצר אבל טוב. אימונים ממוקדים, כמו שצריך, כולל 5 ריצות של 30 פלוס. תוצאת בית שאן (1:30) שהייתה דומה מאוד לזו של שנה שעברה הבהירה לי שביום טוב אני יכול להגיע ל-3:08 במרתון, כמו בשנה שעברה. אך תנאי מזג האוויר הקיצוני הבהירו שיש סיכוי שלא ארד מ-3:10, וגם זה לא נורא.עידו ועומר באים איתי לטבריה, יושבים ביחד ב-C קפה לאכול פסטה-פיצה. בבוקר מלווים אותי לקו הזינוק וקובעים להפגש בסיום.בקו הזינוק אני מחפש את חבורת ה-4 וחצי דקות לק"מ ולא מוצא. המון האדם אינו מותיר הרבה סיכוי. הפעם, בשונה מפעמים קודמות, יש חבורה מכובדת של רצים שמכוונים לקצב של 4:30 לק"מ בפתיחה, וסוף סוף אני יכול לרוץ בקבוצה. קבעתי עם שפנייר, רפי, יריב ושמעון. אבל איפה הם לעזאזל? נדחק בין כל ההמונים, מפלס דרכי לשורות הראשונות. מזל שבני כל כך גבוה ובוהק. מצאתי לפחות אותו.רפול יצטרף אלינו בק"מ השני, ואנו כולנו חלק מחבורה גדולה. יריב ושמעון לא שם.בני כל הזמן מוביל, ורפי ואני במגמה לאחור. בק"מ ה-8 אני מזכיר לבני שכאן בדיוק נפגשנו לראשונה לפני 4 שנים. אני נהנה מההפקר מהליווי הצמוד שיש לרפי השני מהאשה שאיתו. אבישג על אופניים - מצלמת מעודדת ומספקת מים. כל הכבוד.אחרי צומת מעגן הפתעה חיובית: אין כמעט רוחות. סיבה טובה להגביר קצב. מסיימים את החצי ב-1:34:30. כלומר בתמונה של פחות מ-3:10. לאט לאט החבורה מתפזרת ונותרים רק שלושתנו, קצב נפלא. חזקים נחושים, מגבירים. כשאני רואה שהאיזוטוני שהבטיחו כמעט ולא קיים, מוציא מהכיס האחורי מלח שולחן מגעיל שהבאתי מהבית. שם על הלשון, ומחלק גם לשניים האחרים (הם עדיין מדברים איתי למרות הכל...).הקילומטרים חולפים בקצב נהדר, ומגיע הסיבוב בצומת מעגן, ישר לתוך תמונת השנה..מגבירים ל-4:16 בק"מ ה-31, 4:13 ב-32. כנראה העינים היו גדולות.בק"מ ה-33 אני עושה חישוב ורואה שיש סיכוי... אפילו לשבור את השיא של ה-3:07. טוב, אף פעם לא הייתי חזק במתמטיקה.. מכיוון שאני מרגיש טוב אני מגביר מעט, ובני ורפי נשארים מאחור.בערך בנקודה הזו עובר את יוסי, שלמרות מצבו הקשה, מעודד אותנו ואומר לנו מילים טובות. אני עוקף המון אנשים ומרגיש מעולה. ב-35 לאט לאט החל המשבר. הגוף נהיה כבד. לא, שום דבר לא כואב לי (דבר שלא קרה לי בשום מרתון!!), אין שום "קיר". אבל כבד. עדיין שומר על קצבים סביב ה-4:30. בק"מ ה-37 מתחיל בהדרגה ליפול בקצב לאיזור ה-5 דקות לק"מ. זה הולך ונעשה קשה, אבל רץ. מקלל ורץ. כבר לא ממש עוקף אבל גם לא עוקפים אותי. רפי שולח אלי את אבישג עם כדור מלח. ק"מ 40 – 5:04, ק"מ 41 – 5:06.מתישהו פוגש לראשונה את איה פלוטו האמיתית.. עובר גם את יורם, שגם הוא שוכח לרגע את קשייו ומעודד..נכון שלא מצאתי את שמעון? אז באיזור ה-40 הוא מגיח מאחור ועוקף אותי בקלילות.בנקודה מסוימת בין ה-40ל-41 מגיע מלאך השרת הבא: רועי. מצטרף אלי לריצה ומעודד אותי. איזה כיף שיש חברים כאלה. בדיעבד אני מבין שכמה מטר מאחורי עשו עמיחי ורם אותו דבר לרפי השני.ואז מגיע הרגע המרגש ביותר בכל הריצה: עידו, בני היקר, מפתיע אותי ומחכה לי לייד אלחנן וחיים ומתחיל לרוץ איתי, בצירוף המילים הנכונות. אין מה לעשות. חברים זה דבר נפלא, אבל בן זה משהו אחר. אני מתחיל לשעוט כמו בריצת טמפו באצטדיון. נושף כמו קטר, אבל קורע את המסלול בעליה האחרונה. בדרך עוקף את שמעון...זה לא ייאמן. הייתי כבוי לחלוטין ובבת אחת חזרה אלי האש.. חומר ורוח כבר אמרנו? ק"מ 42 למרות העליה – 4:52.בנקודת ה-42 בדיוק בסוף העליה עידו אומר לי: "אבא רוץ לסיום, אני זז הצידה". ואז אני עושה את הספרינט של החיים שלי: 45 שניות ל-200 מ', כמו באימון אינטרוולים מהיר באצטדיון (3:45 לק"מ). בדרך אני שומע התרחשות מאחורי של מישהו שמנסה לעקוף אותי. אני מגביר עוד קצת וחוצה את הקו עם חיוך ענק. רק אח"כ הבנתי את הדרמה שהתרחשה מאחורי: רפול כמעט השיג אותי. האמת – הגיע לו. אבל מה זה באמת משנה?עומר מצלם אותי שועט לקו הסיום, ושניהם מחכים לי ברגעים שאחרי...ככה אני אוהב מרתון: לתת מעצמך את הכל, בלי לעשות שטויות: תכנון נכון, הקשבה לשעון פנימי, מיצוי כל הכוחות. בתנאי החום האלה, ובתקופת אימונים של חודשיים אני מרגיש שנתתי הכל. שבעה מרתונים מאחורי...

רפי
הודעות: 307
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי רפי » 09 ינואר 2010 23:00

וחוץ מאלה שהזכרתי למעלה, תודה ענקית גם ליורם על העצות, לאלחנן וחיים על החברות והקיוסק, נחשון על העצות והארוחות המשותפות, ולהמון חברים חדשים וישנים שהכרתי בשנים האלה. תענוג להשתייך אליכם.וכל הכבוד למימון וסיריל. ובני. וגם יריב - בפעם הבאה תשבור את השיא שלך. ולכל האחרים שעוד נשמע מהם. מפח הנפש של היום מביא להצלחה של מחר.

ram_ruchin
הודעות: 759
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי ram_ruchin » 09 ינואר 2010 23:05

קצת באיחור, מספר מברוכים.ראשית, מימון המלך על תוצאה חלומית שכ"כ מגיעה לו. קירילנקו, שהיה לי את הכבוד והכיף לראות ולחוות מקרוב את ההכנות, הריכוז הביצוע ואת השמחה שאחרי.בני זר והחיוך הגדול. לא תעבוד עלי, כבר ראיתי את החיוך הזה מספיק פעמים כדי לדעת שהוא אמיתי.רפי אטינגר, אין לי מושג איך אתה עושה את זה, מגיע בנובמבר ועם מעט אימונים מצליח בגדול. שאפו.לרפול התותח, הלוחם הקשוח, איזה כיף לראות את ההתקדמות שלך, יש לך ראש כמו של אלכסנדר וינוקורוב.לרועי האלוף, ברכות על עוד שיא זמני בהחלט.ברכות גם לשאר החברים, אלו שרצו את המרתון, אלו שרצו את העשר, אלו שבאו ללוות ולעזור. תקצר היריעה מלהזכיר את כולם. שמחתי מאוד לראות את כולכם והיה שווה לבוא לטבריה רק בשביל זה. ברכות מיוחדות לשמרית גוטמן, על מרתון ראשון ותוצאה נהדרת חצי שנה בלבד אחרי לידה. חיכיתי לשמרית בחמי טבריה כדי ללוותה בק"מ האחרונים, אבל היא רצה כ"כ טוב, שפיספסתי אותה ונפגשנו רק לאחר מכן בקו הסיום...

Rafi
הודעות: 2123
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי Rafi » 09 ינואר 2010 23:29

רפי, סיכום מרגש.למה שאני מתכנן לך לברלין תאלץ להגיע מפוקס כבר ל-1.6.

maimond
הודעות: 147
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי maimond » 10 ינואר 2010 00:10

תודה רבה לכל המברכים.ומספר תודות לחברים שבלעדיהם אנה אני בא:למאמני, ד"ר רפי וישניצר, שהוא עבורי, קודם לכל, דמות מופת אהובה ונערצת.לשותפי לקבוצת הריצה של רפי וישניצר שכל חבריה הם כבני משפחה עבורי, ובמיוחד לאסף, דסטאו, ג'רי, אלדר, אורי, גל, אמיתי גיסר, ניר, אביחי, חי, אלכסיי, אדוארד ומיכאל.תודה ענקית לחברי הקרובים, גלעד דוליצקי ודוב קרמר, שהמשיכו ללוות אותי במסירות ובהקרבה נדירה לאורך כל תקופת האימונים, גם כשהיה ברור שלא יזכו להשתתף במרתון. לכל המעודדים לאורך המסלול ובפרט לחוליית רוכבי האופניים, קוביש, בלדרמן וגרונר. לחברי מועדון ארוחת הבוקר שמרוחו אני מושפע עד מאוד גם אם אני לא מגיע לוואדי. תודה מיוחדת לשותפי לדבוקה, יובל ברק ושגיא שפריץ.


cullmann
הודעות: 1092
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי cullmann » 10 ינואר 2010 09:55

תודה גדולה לכל המברכים.מרגש לקרוא את הסיכומים של כולם. צמד הרפים ובני- תמונת המרתון, ללא שום ספק. וגם אם כקבוצה הייתה לנו הצלחה חלקית השנה יחסית לשנים קודמות, צריך לומר זאת- כל הכבוד למועדון!

avivl
הודעות: 161
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי avivl » 10 ינואר 2010 09:57

ברכות לכולם,מימון וסיריל שיחקתם אותה בגדול, כל הכבוד

cullmann
הודעות: 1092
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

אודיסיאה 2010 - מסע החזרה לטבריה

הודעהעל ידי cullmann » 10 ינואר 2010 09:58

לפי חוקת ה-IAAF, הזמן של מוצ'רו בחצי נחשב לשיא ישראל למרחק?


חזור אל “מרתון טבריה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים