בית-שאן - סיכומים, ברכות, טענות ומענות...

[shohat]

ציפצף דפק 34:15 לאימון טמפו. נדמה לי שגם הוא חזר עם חיוך (ומיד יצא למסע).

[avichai]

אני חייב להודות לציפצף שכל-כך עזר לי.לאחר שבדיע החל לברוח לי בק"מ השני, נותרתילבד ומיואש מהמרחק הגדול שנותר לי לרוץ לבד, כשלפתע, בין הסיבובים לפני הק"מ הרביעיאני רואה את ציפצף מתקרב אלי כמו מלאך מהשמיים.סימנתי לו להגיע אלי, והוא דפק ק"מ ממש מהירבשביל לצמד אלי ולעזור לי. וכך רצנו יחד מהק"מ ה5 עד הק"מ ה10, כשאנו מחליפיםהובלות בדראפטינג מול הרוח. עד ש50 מטר לפנינק' ה10 ק"מ ציפצף מגביר כדי לסיים ב34:20, מעודד אותי כשאני עובר ב34:25, ומשאיר לי רק חצי מהדרך לרוץ לבד. אז תודה לך ציפצף!!בסוף הצלחתי לרוץ 2 חצאים שווים פחות או יותר, עם נגטיב ספליט מזערי של כ10 שניות, בעיקר בזכותה1100 האחרונים אותם סיימתי על קצת פחות מ3:30. ולסיום, זו פעם שלישית ברציפות שאני מקיא את נשמתי בפיניש עוד לפני קו הסיום של בית שאן. כנראה שזה כבר הפך למסורת ונצטרך להמשיך להקיא גם בשנים הבאות. למזלי, כל שנה ההקאות מתחילות קרוב יותר לקו הסיום, נקווה ששנה הבאה נתחיל להקיא לאחר שנחצה את הקו...<img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>ואיזה כיף היה בקושי להספיק להתאושש ולראות את ארבעת המופלאים מגיעים אחד אחרי השני ומאושרים עד השמיים. בקושי להספיק להתחבק אחד עם השני ולשמוע את הכרוז ממשיך להכריז על עוד רצי מועדון ארוחת הבוקר שמגיעים!ואי אפשר לשכוח את הכניסה יחד למים של הסחנה אחרי המירוץ!! אמיתי גיסראפילו הביא סבון... פשוט תענוג!

[avivl]

הגעתי עם לא מעט חששות, הפציעה בהמסטרינג לא החלימה עדין לגמרי, מספר לא מבוטל של אימונים הוחמצו - כולל חמישה ימי בטלה עקב הפציעה, וערב המירוץ הרגשתי את תחילתה של שפעת/צינון קלים.התוכנית הייתה להתחיל על 4:15 ומשם לראות כיצד אמשיךבפועל ק"מ ראשון על 4:05 שני על 4:15 ומשם והלאה החלה התיצבות. רצתי עם גלעד וגיסר עד שגיסר החליט שחברתינו לא יאה לו ומשם והלאה המשכתי עם גלעד עד הסוף. רצנו בשליטה תוך שמירה על קצב די אחיד עם הגברות קלות ככל שהתקדמנו.דילגנו מדבוקה אחת לבאה לאורך כל הריצה, המדהים היה שלא נעקפנו ולו פעם אחת לאוך כל הדרך רק עקפנו, כולל ב 500 מ האחרונים בסחנה.את הק"מ של הירידה עשינו על 3:56 שהיתקזזו עם העליה על 4:15 שבה נזהרנו לא ללחוץ ואכן הגענו לסיומה חזקים. בק"מ ה 18 לחצנו חזק ועשינו אותו על 3:56 שאת השניים הבאים על 4:08 , ה ק"מ מאה האחרונים חלפו להם בקצב של 3:49 שגלעד מצליח לברוח ממני בספרינט הסיום ופותח עלי 6 שניות ב 150 מ האחרונים.אני מאוד מרוצה את מהתוצאה שמהווה שיפור של 3 דקות לשיא שלי והן מהתנהלות הריצה, הכל היה בשליטה וריצה הסתיימה חזק משמעותית ממה שההתחילה.הרגל הכואבת התכתבה איתי לאורך כל הדרך והזכירה את קיומה, אך לא האטה אותי יותר מידי.המטרה בטבריה נשארה לרדת מ ה 3. לפי המחשבונים חסרות לי 2-3 דקות, אבל במידה ואוכל להמשיך להתאמן ללא פציעות בחודש שנותר אני חושב שקח הימור אצמד בטבריה לפיסר של ה 3 ונראה מה יהיה.זמני ביניים וקצבים 0-5 20:39 קצב ממוצע 4:085-10 20:35 קצב ממוצע 4:0710-15 20:27 קצב ממוצע 4:0515:21.1 24:46 קצב ממוצע 4:04

[foggy1]

בשנה שעברה רצתי את בית שאן לאחר החלמה קצרה מפציעה, המרחק הארוך ביותר שרצתי היה 16 ק"מ ותוצאת הסיום הייתה בהתאם 2:07 קצת לפני סבתא בת 65. התכנון לשנה היה 1:50 על אף שהציבו בפני יעד שאפתני יותר.שני ק"מ ראשונים רגועים על 5:14 הרגשה כללית שהקצב מרגיש מאוד קל.0-5: 25:53, 6-10: 25:45, 11-15: 25:14, 16-20: 24:44, 20 עד הסוף - 5:20. תוצאה סופית 1:47:30.מבחינתי מרוץ מצוין, בכל חלקי המרוץ הרגשתי בשליטה עם יכולת להגביר לקראת הסוף.תוואי המסלול לא כ"כ ידידותי ל-ITB שלי עקב שיפוע הצד של הכביש לאורך מרבית המרוץ. לי זה מאוד מציק.הבעיה שהתעוררה - מה קצב המרתון הרצוי?

[חלושעס]

שקד, חסרת לנו. מקווה מאוד לראות אותך בטבריה.אנטוני - תודה על הפירגון. אשמח לפגוש אותך ביום שלישי ע"מ למסור לך את הפרס על משחק הניחושים ששוכב בתיק שלי כבר הרבה זמן...

[אלחנן]

אם הזכרת פרס, ראיתי ששקד עלה בהגרלה של 500 הנרשמים הראשונים למרתון וזכה במנוי לעולם הריצה.

[hermes]

קצת סטטיסטיקהלהלן מספר המסיימים בתוצאה של פחות מ-1:20 ופחות מ-1:30 בבית-שאן בשנים 2001-2007:בית שאן 2001: 15,54בית שאן 2002: 17,61בית שאן 2003: 13,60בית שאן 2004: 19,109בית שאן 2005: 19,70בית שאן 2006: 23,129בית שאן 2007: 35,150 כפי שניתן לראות יש קפיצה השנה בכמות המסיימים בפחות מ-1:20. מעניין למה..להלן מספר המסיימים הישראלים בטבריה בפחות מ-3:00:טבריה 2003: 29טבריה 2004: 30טבריה 2005: 34טבריה 2006: 21טבריה 2007: 29יש כאן עקביות מעניינת (פרט ל-2006) שלדעתי נגרמת מ"בריחת" רצים למרתונים בחו"ל.

[shohat]

טים נוקס כתב בהקדמה לספר המצוין שלו - The real competitions are those in which we test ourselves in company with others.שימו לב שהוא כתב in company with others, ולא against others. שימו לב שהוא כתב test ourselves מתוך שימת דגש על ההתבוננות הפנימית שלנו על עצמנו, על המסע שאנו בעיצומו.את המשפט הזה של נוקס אנו מגשימים מדי יום ומדי שבוע באימונים. בחברה טובה, בעזרה הדדית, בשיתוף בהתלבטויות, בהרגשות ובחוויות, באוסף של חלומות פרטיים שמתקבצים ומתגשמים למטמורפוזה קבוצתית קולקטיבית.אלה הרשמים שמסכמים מבחינתי את מרתון בית שאן 2007. סיבה אחת לכך היא ה"סלייד שואו" של חיוכים מרוחים על פנים מיוזעות. בזה אחר זה סיימו חברי קבוצתנו עם תחושת הישג והגשמה - חלקם חוו את השיא, חלקם צברו בטחון בתחנה הלפני אחרונה, לקראת טבריה. האופוריה מדבקת.הסיבה השניה טמונה בסיפור המירוץ עצמו - סיפורה של "דבוקה". אני בטוח בכך שכל מי שהיה מתבונן עלינו במהלך המירוץ הזה, היה מבין מדוע הספורט הזה שבו אנחנו עוסקים הוא כל כך נפלא.יצאנו אל הדרך לפי התכנון. ק"מ ראשון טיפה'לה מהיר (3:28) ריכז קבוצה די משמעותית של רצים. הקילומטרים הבאים היו קצת מבולבלים, בנסיון למצוא את הקצב וההרגשה המדויקים (הקצבים נעו בין 3:30 ל - 3:34). לפרקים קצת התפרקה הקבוצה ונצברה שוב בהמשך. 5 ק"מ ראשונים עברו ב - 17:36 בהרגשה טובה. את עיקר עבודת ההובלה עד לשלב הזה עשה אנריק, כשאני, גולן ויוחאי, מנסים לעזור באופן די רנדומאלי.בק"מ השישי הוחלפו מספר משפטים, והוחלט לעבור לעבודה יותר סיסטמטית. ירון כהן הציע את עזרתו במשיכת הקצב, ומהשלב הזה, החל תהליך מתואם של שיתוף פעולה. ק"מ אחד ירון ויוחאי נוהגים וחוסמים את הרוח, בק"מ שאחריו אני וגולן מחליפים אותם. כמו שזה עובד באימונים (עם יוחאי, אנריק וגולן יצא הרי לא מעט לעבוד לפי התרגולת הזו) כך זה עובד גם במירוץ. הקטע הרצוף נגד הרוח (ק"מ 7 עד 14 בערך) עבר כך בצורה קצת קלה יותר, אבל גם בתחושת שיתוף קבוצתי, שבו כל אחד נותן את חלקו, אבל גם נסחף קדימה יחד עם הקבוצה, מתגבר בקלות יחסית על משברונים קטנים ומקבל בטחון.5 עד 10 עברו שוב ב 17:36 ואצלי בשעון הופיע 35:12.10 עד 15, עם קצת סיוע של ירידות והגברה מסוימת של ירון - עברו ב - 17:19 (כולל העליה ב - 3:32) ו - 52:31 ב - 15 (ממוצע 3:30).זה היה השלב שבו נפרדנו בנימוס, וכל אחד רץ כפי יכולתו (כפי שניתן לראות בתוצאות).בסיום החיוכים הסגירו את העמידה של כל אחד במבחן של עצמו. בינינו בתוך הקבוצה, פעם אחד מנצח ופעם האחר (תמיד אנחנו רוצים לנצח), אבל בסיום אנחנו מנצחים בהגשמת האתגרים שאנו מציבים לעצמנו, בחברה טובה. מאד טובה.תודה לירון, יוחאי, אנריק וגולן על חווית הריצה הנהדרת הזו. לפחות חלק מאיתנו צריכים לתכנן סצנריו דומה בעוד ארבעה שבועות.

[חלושעס]

הסיכום שלי:קודם כל, אני רוצה לציין בהזדמנות זו שניים מהחברים הפחות קולניים שלנו - משה גרולמן ועמית גל. שניהם רצו מ-א-ו-ד יפה אתמול, וממה שהבנתי עבדו יחד על-מנת להגיע לשיאים אישיים יפים שנותנים תאבון גדול לקראת השנה הבאה.לגבי הריצה שלי: התכנון היה להתחיל ולגמור את הריצה על קצב של 3:45, ואם ניתן - לגנוב קצת בדרך. ההנחה היתה שבקילומטרים 7-14 ניתן יהיה לשייט בנוחות ולרדת לעיתים לקצבים קצת יותר מהירים. הפתעה בדמות רוח-פנים לא נלקחה (לצערי) בחשבון. מה שקרה בסופו של דבר הוא שרצתי עם דבוקה, ולא ניצלתי את היתרונות שלה. בדבוקה היו יורם, דן ליש, בני זר וזיו (מהרצים של זהבה). מרוב חשש שאנחנו לא עומדים בקצב המטרה ברחתי כל הזמן קדימה, ובעקבות כך נחלשתי מאוד מהרוח. לצערי ידעתי מראש מה הולך להגיע בחמשת הקילומטרים האחרונים של המירוץ ולמרות זאת לא השכלתי להפיק את הלקח מבעוד מועד. בנוסף לכך, אפילו הדבוקה שרצתי בה לא נהנתה מקטעי ההובלה שלי כיוון שבאותם קטעים נהגתי לברוח קדימה מדי...בקיצור, אחרי הקילומטר החמישה-עשר הייתי עם דפיציט (סביר) של שמונה שניות, כשקילומטר אחד אחריו הוא גדל ל-21 שניות. אם יש נקודת אור אחת הרי היא העובדה שבחמשת הקילומטרים האחרונים הפסדתי בסה"כ 14 שניות - לא הרבה יחסית להרגשה שהיתה מאוד קשה ולעיתים גבלה במחשבות כפירה של הפסקה ומעבר להליכה...אז זהו, זה סיפור המירוץ שלי - שלמרות שהוא נשמע כמו סרט טורקי - הייתי מרוצה מהתוצאה שלו בסופו של דבר (אמרתי לאשתי שלפחות כשאהיה זקן אוכל לספר פעם לנכדים שרצתי חצי מרתון בפחות מ-1:20...), והאמת? גם השאיר לי טעם של עוד.נתראה בשנה הבאה.

[בני זר]

תודה לכל המעודדים,אין לי ספק שאחרי שאסיים עניינים מסויימים אצטרף למועדונכם,כבוד להיות חבר בו.הבוקר הורדתי את התווית מאתמול יצאתי ל24 ק"מ קלים והחיוך חזר,נסדר את הראש ויהיה בסדר,(יורם הלחץ לא מהריצה ,לצערי דברים אחרים בראש).

[ציפצף]

חברים!צר לי שאני מתייחס רק עכשיו (גם אתמול נאלצתי לעזוב את המתחם מייד עם הסיום). רק עכשיו קמתי לי מהשינה לאחר 24 שעות די עמוסות.החיזיון שנגלה לעיני אתמול היה באמת דבר שלא זוכים לראותו בכל יום.מלבד התוצאות הגרמיות הפשוט מדהימות (והאמת די צפויות) היה פשוט מסנוור לראות את הדבוקה שרצה לה על 3:30 לק"מ- כל כך הרבה כוח, עוצמה וריכוז.כל כך משכר חושים, שבאותו רגע חלמתי רק שאוכל להיות שם איתכם, פשוט סינרגיה.מי כמוכם יודע, שלא תמיד פשוט וטריוויאלי לחבר את הדברים ברגע נתון, ואתם עשיתם את זה כמו גדולים. כולכם.נחשון עם ירידת ביטחון קלה (פיזיולוגית או מנטאלית...) - חזר והוכיח שהעולם יכול לקום וליפול, אבל הקייץ (קיץ??) הזה הוא של שוחט.יוחאי (מדהים!), גולן, אנריק, יוסי, יורם, חיים, אלחנן, שרון, רועי, אמיתי, מימון,וכמובן אביחי - שהיכולת הגופנית והמנטאלית שלו (פשוט קילר..) היא מושא הערצה בשבילי (ולבטח בשביל עוד חברים).אני חושב שזהו חותם משמעותי ראשון שלנו בשמי הריצה למרחקים בארץ. מכאן אפשר רק לצמוח.באותה הזדמנות... מזל טוב לשקד! - בתקווה לחזרתך המהירה לתלם ולכשירות לקראת המרתון ולאחר מכן המסלול...ולנחשון... שבעצם מה אוכל לומר לו ליום הולדתו...כי הרי קיבל חתיכת מתנה... (כנראה חלק ראשון בלבד).שימרו על הפוקוס."ההצלחה היא פרי ההעזה...!"

[רובי]

"מתחם""תוצאות גרמיות"פשוט סינרגיה"הנוער של היום......כולם על סמים.

[ציפצף]

סמרטוט..איפה אתה היית בבית שאן?

[רובי]

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>סמרטוט..איפה אתה היית בבית שאן?<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>אני לא מבין את השאלה.בכלל לא הייתי באזור של בית שאן.

[רובי]

...אבל מסכים בנוגע ל"סמרטוט"