bc-running.com (דף הבית)

או עבורי - במרכזו
(מי שרוצה יכול לקרוא לזה - הגירסה של חלושעס ל"דברים שהגיע הזמן שיאמרו")
שם שנשכח היום הוא בדיע.
בדיע, שהיה שותף להקמת המועדון מיומו הראשון (יחד עם רביע), ולאורך כל שנות קיומו היה מהנוכחים הלא נפקדים, גם אם תמיד בשקט, הגיע היום ראשון מבין חברי הקבוצה.
אני יודע שהריצה היום היתה מאכזבת מבחינתו, אבל בדיע - למרות שנוטים לחשוב שלרצים מהירים הכל בא בקלות - נתן את כל מה שיש לו היום.
וגם, בקטנה, קבע שיא מועדון חדש.
ומבחינתי סימלי שהשיא הזה עובר מפייביש לבדיע, כי שני האנשים הללו הראו שלא רק שהם רצים מהירים ושקדנים, אלא גם אנשים עם לב גדול (תרתי משמע).

אז הנה, בדיע, לא רק מדברים על שלום. מדברים גם על צדק.

בדיע,
בשבת אחת לפני כמה שבועות ראיתי אותך על הכביש עם הפנים דרומה, מעין גדי אל האי שם.
קצת חייכת אלי והרבה הסתגרת פנימה.
אתמול ראיתי אותך עם הפנים צפונה - אל קו הסיום. לא חייכת אבל היית חלק מהרוח.
עפת, עם כל מה שהיה לך. היית שוב שקוע בעצמך ולא ראית את הילדים שלצד הדרך.
הם צעקו לך ועודדו. ואחד לשני אמרו - כמוהו אני רוצה לרוץ. זאת דוגמה אישית חשובה
נדיבה ומשתפת.
והם לא היחידים. גם אנחנו רוצים לרוץ כמוך. כמוך לא בהכרח במהירות אלא כמוך באישיות, בנחישות ובשקט.
ובספורטאיות האצילה, בהרכנת הראש מפני האכזבה החלקית.
ועם החיבוק שבסוף כבר ראיתי את החיוך של ההכנה לפעם הבאה. ואהבתי אותך עוד יותר.
ושוב נקווה להיות יחד.
חיבוק ואהבה