bc-running.com (דף הבית)

אנשים רצים יחפים.
מתישהו באיזור פרק 25 של הספר שהמלצתי עליו בשרשור אחר, הספר הופך מצ'יזבט חביב על אינדיאנים להטפה טרחנית על איך לחיות וכל מיני שטויות כאלה. אבל, לצד הצגה חלקית ובעייתית של כל מיני ממצאים מדעיים, הספר כן הצליח לעורר את הסקרנות שלי לגבי ריצה ברגליים יחפות. ניסיתי להתחיל לקרוא קצת על הנושא, אבל, רובי הפנה את תשומת ליבי שגוגל סקולר נותן 304 מאמרים. זה גדול עלי בהרבה. אבל בכל זאת מצאתי כמה דברים מעניינים, כמה שרשורים מלאי להט בהבה נרוצה, וכמה אתרים שנעים על הקו שבין תמוה למעניין.
אתם כבר מספיק מכירים אותי כדי לדעת שמידע אנקדוטלי שמתחפש לממצאים מדעיים לא עובר אצלי את הש.ג. אבל מאמרים בזורנלים מקצועיים, שנכתבים על ידי חוקרים רציניים, כן מצליחים למשוך את תשומת הלב שלי. והתמונה שמצטיירת לי כרגע היא שיש משהו בריצה יחפה. בין לרוץ פעם בשבוע יחף עשרים דקות על הדשא, ובין הקנאים שרצים יחפים 30 ק"מ על אספלט, יש כמה דברים שאנשים מתחילים להסכים עליהם. למשל שנעלי הריצה המודרניות ניוונו שרירים חשובים בכף הרגל (יש ויכוח אם הן גם הפכו את השרירים האלה למיותרים או לא), למשל שיש שינוי משמעותי בסגנון הריצה כשרצים יחפים, וכנראה שזה שינוי לטובה. וכמובן הנתון המפורסם ששיעור הרצים שנפצעים בכל שנה לא ירד מאז שנות השבעים.
ובגלל שבפורום הזה יש לפחות רופא אחד, ועוד כמה וכמה אנשים שיודעים פרק בהלכות ריצה, נשאר רק לשאול - מה אתם אומרים?
קריאה מומלצת - מאמר אחד, והתגובה למאמר:[url="http://sportsci.org/jour/0103/mw.htm"]מצד אחד[/url]
אבל קשה, קשה לשכנע את המדענים האלה:[url="http://sportsci.org/jour/0103/cb.htm"]ומצד שני[/url]

אתה לא באמת מצפה שנקרא את זה נכון?
ואם נקרא את זה, אתה לא באמת מצפה שנתיימר להתמודד עם זה נכון?
הדבר היחיד שאני יודע זה שקוונטון קאסידי נהג לרוץ את האינטרוולים שלו יחף (על מגרש דשא).
(ודמבו הפיל היה מעופף באמצעות האזניים).
הדשא של גבעת רם נעים ורך, נוח לריצות יחפות של עד 50 דקות קל, ולביצוע מתגברות (אפילו איליה נתן ח"ח). הירידה מהמפלצת לטדי... זה כבר משהו אחר.

אממ... אני חושב שאפשר לקרוא את זה. נכון שקשה להתמודד אם אתה לא רופא, פיזיוטרפיסט, או שיצא לך לדבר לעומק עם אחד כזה על הנושא. וחשבתי שיכול להיות בפורום מישהו כזה. בייחוד חשבתי שאולי מישהו דיבר על זה עם, אני יודע, איליה נניח, ואיליה אמר שזה שטויות במיץ/ הדבר הגדול הבא.
בינתיים, קניתי את הריצה של החמישים דקות + מתגברות על הדשא.

זה תמיד נשמע כמו רעיון טוב- לרוץ יחף, לתת לכפות הרגליים לעבוד באופן שבו הן תוכננו לעבוד, etc... אבל בפועל, תודות לשיפודי המנגל, בקבוקי הבירה הריקים, הזבל והלכלוך שנמצאים במקומות כה רבים, זה לא בדיוק אפשרי.
אלא אם כן מדובר בג. רם, הדר יוסף, אצטדיון כדורגל כלשהו או חוף הים (בהנחה שהוא נקי).
ועכשיו שאלה ליודעי הדבר- הרי ידוע שריצה בחול עמוק כמו בחוף הים מחזקת מאוד את הקרסול, השרירים והרצועות המקיפות אותו.
האם ההשפעה הזו גדלה כאשר רצים יחפים?

בתקופה זו של השנה זהבה שמואלי מאמנת אותנו בחוף הים. את סיום האימון (כחצי שעה) אנחנו עושים יחפים.

בתקופה זו של השנה רפי וישניצר מאמן אותנו בנווה שלום. את סיום האימון (כחצי שעה) אנחנו עושים ערומים

בתקופה זו של השנה שמעון צ'רנוחה מאמן אותנו בתל ברוך. את סיום האימון (כחצי שעה, יש כאלו שמספיק להם פחות) אנחנו עושים עירומים

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>בתקופה זו של השנה רפי וישניצר מאמן אותנו בנווה שלום. את סיום האימון (כחצי שעה) אנחנו עושים ערומים<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>אכן תמונות קשות, גדי.
-ערן-

שמעון צ'רנוחה למי שלא זיהה.

שולחן כבוד (ככה כתוב) למי שלא מזהה את זה רק מהמראה המכובד

בענין ריצה יחפנית, זכורני בעין גדי 2006 קבןצה של ירדנים שרצה חצי מרתון בחליפת נייקי מלאה.... יחפים. חבל"ז על המהירות שלהם (החום של הכביש כנראה גרם להם להשיג את כולם)

חליפת סאקוניסאקוני נתנו להם חסות והם רצו יחפים...http://4sport.co.il/cgi-bin/Es?Id=gw1L4 ... 4%E1%E0%E4

ארז, בוא נלמד אותך קצת אינטרנט:<img src="http://www.ironi-hadera-golga.com/news/images/1/472.jpg" border=0>קאפיש?

נו, אז סחבק יוצא לארוכה של שבת בבוקר. 15 ק"מ לתוך הריצה, כשאני כבר בקצב מוגבר, אני קולט בזוית העין קבוצת אנשים מובלת על ידי גבר יחף. אני חולף על פניהם, קולט מה ראיתי, ומעיף עוד מבט. כולם שם יחפים. נו שוין. כבר אמרתי - זה לא פעם ראשונה שאני רואה חבר'ה שרצים או הולכים יחפים פה בסביבה. עוד ארבעה ק"מ הלוך, ואני מתחיל את החזור. אני שוב רואה את הקבוצה. אבל הפעם, בגלל שאני רץ לכיוונם יש לי יותר זמן להבין מה אני רואה. ובכן, ככה סתם, באמצע הארוכה של שבת מסתבר לי שאני חולף על פני קבוצה שמודרכת על ידי טד היחף (barefoot Ted) וכריס מקדוגל, שהם בהתאמה אחד מגיבורי הספר Born to Run והמחבר של הספר. הם בדיוק עוצרים ליד הדשא של אחד הפארקים. הולכים להסביר על ריצות יחפות על דשא. שאני לא אגש?
קיצור, הם היו ממש חביבים, הופתעו לשמוע שמישהו מזהה אותם, כאילו שהספר לא מכר כבר מי-יודע-כמה עשרות אלפי עותקים. כריס מקדוגל במיוחד היה חביב להפליא, התעניין בתכניות הריצה שלי, והתעקש ללחוץ לי את היד, שהייתה באותו שלב כל כך ספוגת זיעה, שאפילו הניגוב הסמלי על החולצה, שהייתה כמובן ספוגת זיעה בעצמה, לא הצליח לעזור יותר מדי. ואז הגיעה הדילמה: כריס מקדוגל הזמין אותי להצטרף אל הקבוצה לסדנה שהם מעבירים עכשיו. נו, אני אומר לעצמי, נשארו לי פחות מארבעה קילומטר לריצה הזאת, שמו ישתבח שולח לי סימן שאין ברור ממנו - מה הסיכוי לפגוש פתאום את הגורואים של הריצה היחפנית ככה סתם באמצע ריצה? ארבעה קילומטרים מתוך ארוכה של 26, וכל זה 17 שבועות למרתון, לעומת הזדמנות שכנראה לא תחזור, זאת באמת בחירה קלה. נעים לפגוש אותכם מר מקדוגל, מר טד, באמת שנהניתי מהספר. אבל יש לי ריצה להשלים. יאללה ביי. רק בשמחות. 26 ק"מ עם חצי שני יותר מהיר. לא משאירים קילומטרים בשטח...