ירושלים, ירושלים למה ירושלים?

[shohat]

"שני אוהבים מדברים זה עם זה בירושליםבהתלהבות של מדריכי תירים ומצביעיםונוגעים ומסבירים: אלה עיני אבי שאת רואהבפני, אלה הירכים החלקות שירשתי מאםרחוקה בימי הבינים, זה קולי שהגיע מלפנישלושת אלפים שנה, זה צבע עיני, זה פסיפס נפשי,ואלה שכבות נפשי. אנחנו מקומות קדושים"(שורות משירו של יהודה עמיחי "ירושלים, ירושלים למה ירושלים", מתוך ספרו פתוח סגור פתוח)***מעט לאחר תום מלחמת העולם הראשונה חצה סבי האהוב, הרב אבו-דאוד ("בבא-סידא" בפינו הנכדים) את ארם ואת הבשן, עם משלחת נציגי יהדות בבל, עד שדרכה כף רגלו בארץ ישראל והוא ניצב בשערי ירושלים, כחולם. למעלה משלושים שנה מאוחר יותר, לאחר קום המדינה, עלו סבתי הצדיקה נביהה עליה השלום, סבי ותשעת ילדיהם ארצה. הם חיו שנים במעברה עד ששוב באו סוף סוף בשערי הבירה, כחולמים. בירושלים ניטע מחדש הגזע וצימח ענפים - ענפים גאים ויפים. והנה אנו סופרים כבר עוד שני דורות לפנים, את בני הנינים. סבי נגע בחייהם ובנפשם של רבים וטובים שהיו תלמידיו, אוהביו, מוקיריו ומבקשי עצתו - כל איש ואישה שפנו אליו ונצרכו לעזרה במצוקתם. הוא התהלך תמיד זקוף אבל צנוע, באיטיות בטוחה, מזמינה, עוטפת, חולקת את הברכה. בבא-סידא נפטר בבית החולים שערי צדק בשיבה טובה. בן 102 שנים היה, צלול ופעלתן עד לשנת חייו האחרונה. הוא צימח עבורנו בחייו שורשים איתנים, שורשים ערכיים. הוא הוריש לנו חכמה ותבונה, עמן גם חמלה, אהבת הדעת ואהבת האדם. סבי וסבתי ז"ל נחים על הר הזיתים. את מרתון ירושלים המתחדש השנה ארוץ לזכרם - ברגש כבוד לחלומם שהוגשם, בערגה לעיניהם הרכות הטובות, ובהצדעה לשיעור קומתם.***פוסט ראשון בסדרה שתיוחד למרתון ירושלים. זהו, ההחלטה נפלה.

[חלושעס]

אשריך נחשון. יפה כתבת.אומנם לקו הזינוק של טבריה עדיין לא הגעתי, אך בסייעתא דשמיא - ארוץ גם אני בעירנו המעטירה, ואת המרתון המלא. יש הרבה סיבות טובות, מהן אמנה את האמיתיות:1. המחויבות והרצינות של ההפקה.2. המסלול היפהפה שלא דוחק את הרצים לשולי העיר. 3. פשוט אוהב ת'עיר.וגם לי יש פינה בלב לאבו-דאוד אותו לא הכרתי, אך ביתי נושק לביתו, ושכני מספרים עליו ועל אביך, הילד יוסי.לחיינו, לזכרו.

[יורם]

הזמנה לעוד ארוע מקדים - https://docs.google.com/viewer?a=v&pid= ... NWFm&hl=en

[חלושעס]

מקווה להגיע עם חולצות המועדון החדשות <img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>

[shohat]

"ירושלים היא קרוסלה מסתובבת ומסתובבתמן העיר העתיקה דרך כל השכונות וחוזרת לעתיקה,ואי אפשר לרדת ממנה. ומי שקופץ ממנה מסכן את חייוומי שיורד ממנה בתם הסיבובים חיב לשלם שובכדי לעלות עליה לסיבובים שאין להם סוף".כמה השורות יפות. וכמה הן מספרות את ההיסטוריה.ואני לא יודע למה דווקא הן והמטאפורה שבהן מתחברות לי להסבר המקצועי. כי צריך גם רציונאל מקצועי הרי, לא?פשוט יש כאן אתגר חדש, קצת אחר. לא כל כך אינטואיטיבי ושהחיבור אליו איננו מיידי. והיפה באתגר הוא החידוש שבו, אולי צריך לומר "ההתחדשות". קרוסלה שעוד לא ראינו. סחרחרת מעט גבוהה, מעט מפחידה. עם הזמנה לעלות. לנסות.אני חושב שיהיה מעניין."ירושלים היא נדנדה: לפעמים אני יורדלתוך הדורות שהיו ולפעמים אני עולה לשמים, ואזאני צועק כמו ילד צועק ורגליו מתנדנדות במרומים,אני רוצה לרדת, אבא, אני רוצה לרדת,אבא, תוריד אותי".אין תחליף לרעננות הילדותית בתור, בשאלת האומץ לעלות. אבא תוריד אותי. אני רוצה לעלות.

[shohat]

"ירושלים תמיד משנה את טעמה, כמו דוד המלךשגם הוא שנה את טעמו והעמיד פני משגע כדי להנצל ממות.המתים מעמידים פני קמים לתחיה, והחיים פני מתים,השלום לובש מסכת מלחמה מפחידה והמלחמהמשנה את טעמה לשלום. ואנחנו היושבים בה מצגיםבחלונות הראוה של ההיסטוריה בלבושים משנים ובתנעות גוף קפואות ובהבעה שמימית על פנינו,לצלינים ולתירים ולמלאכי עליון..."חלונות הראוה של ההיסטוריה.מועדון ארוחת הבוקר, למה מועדון ארוחת הבוקר?(גם להסבר הזה נגיע, אבל בינתיים נניח למתים להעמיד פני קמים לתחיה, ולחיים פני מתים)."למה ירושלים. למה לא בבל עם מגדל בבל ושפות רבות,למה לא פטרבורג עם מסתורילילות לבנים כבגדי כהןעם שנויי שמה סנט פטר סנט לנין.למה לא רומא עם הקטקומבות,למה לא מכה עם האבן השחורה,למה לא ונקובר עם דגי הסלמון..."מרתון ירושלים לא יושק באופן רשמי עד להצהרת הכוונות של אלחנן בראלי, חיים זרגרי, שרון זכריה (אם הוא מגיע- רשמו מועמד לנצחון) ואודי-מלך-ירושלים (כמובן עם שירשור מתאים). זה הזמן. אתם יודעים את זה. אין יותר מתאים.

[חלושעס]

חשבתי לפתוח שרשור (או אולי להשתמש בשרשור שלך - אם תרצה) של קלישאות על ירושלים. דורון2008 (חבר, זה לא אישי ולא פרסונאלי! אוהב אותך!) יתכבד בסיפתח <img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>. מי שיגיד חתולה יחטוף ס.ע.ה.

[shohat]

אל תהיה ציני. ספר לעולם איך הגשמת את חלום הילדות שלך (בסטה במחנה יהודה). (אני רציני לגמרי. זה אחד הסיפורים הטובים שלך).

[חלושעס]

אגב, להודעה שלי לא היה קשר למה שכתבת - סתם ניצלוש. איזה חלום ילדות? בסה"כ המורה אמרה שאם לא אכין שיעורים בסוף אהיה מוכר בשוק, וזה מה שקרה.סיפור לא פחות טוב זה איך בימים הראשונים של הבאסטה הגיע פרופ' אודי דה-שליט מהמחלקה למתימטיקה לבאסטה שלידנו והתחיל למשש את החצילים. ישר נדחפתי עמוק לתוך החנות שלא יראה אותי. לך תסביר לו שזה שאני מוכר בשוק - אין לזה קשר לעובדה שעזבתי את הלימודים...

[shohat]

אני שמעתי את הסיפור הזה עם הרבה יותר מוג'ו. וחלושעס שאני מכיר מהואדי לא מתרגש מפרופסורים, אלא חי בשביל רגעים כאלה. בטח היית מחזיר את הרגע הזה לו היית יכול.

[חלושעס]

בשביל מוג'ו צריך להיות בואדי. קשה לקבל מוז'ו מהמקלדת.

[doron2008]

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>חשבתי לפתוח שרשור (או אולי להשתמש בשרשור שלך - אם תרצה) של קלישאות על ירושלים. דורון2008 (חבר, זה לא אישי ולא פרסונאלי! אוהב אותך!) יתכבד בסיפתח <img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>. מי שיגיד חתולה יחטוף ס.ע.ה.<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>"זאת ירושלים, עיר של עיוורים ושל יתומים ושל משוגעים"(מתוך "בביתו במדבר", מאיר שלו)

[חלושעס]

דורון זו לא קלישאה. זו אמת.

[doron2008]

זו לא אמת, זו פרדיגמה.

[חלושעס]

אגב פרופסורים - מה שכתבת נכון, למעט פרופסורים למתמטיקה באוניברסיטאות נבחרות. להם יש לחלושעס ריספקט ומהם חלושעס (שהתחיל לכתוב על עצמו בגוף שלישי) יש פיק ברכיים (או לפחות פוביית חצילים). לגבי כל השאר - להיות פרופסור זה כמו לרוץ מרתון - "כל אחד יכול"...