bc-running.com (דף הבית)

קינג כותב לטיסות, סרט חובה שנעשה על ספר שלו הוא "הניצוץ". קובריק וניקולסון ביצירת אומנות."הדרך" הוזכר כאן במעלה השרשור, לטעמי ספר מעולה, יש בו מן התכתבות הפוכה עם "זן ואומנות אחזקת האופנוע", אב ובן, מסע, רק שבזן רוברט פירסינג חופר במוח של עצמו (ושל הקוראים) ומתמודד עם שדים שקיימים רק אצלו וב-"הדרך" הדחוס השדים ממשיים.

דווקא סרט מופת שמבוסס על ספר של קינג יצא לי לראות - מיזרי. מומלץ.

כן, מגיע מזל טוב. תודה. החלפתי כמעט לחלוטין את המוזיקה בריצה בספרים. מאז שאמזון קנו את אודיובוקס המבחר והרמה המקצועית של ההקראה הם מאד מרשימים. מעביר ריצות מהר ובכיף. ואם במקרה עצרת על קטע מותח, זה גם עוזר להוציא אותך לריצה הבאה.

צים. זה רק נשמע מוזר או שזה באמת מוזר.בכל אופן מזל-טוב. אם לא מקפידים זה שווה עוד לפחות 10-15 ק"ג.

באחת מהריצות חסרות התהילה בואדי בחודש אוגוסט נחשון שאל אותי במי הייתי בוחר כיקיר המועדון החדש במקרה בו אזכה במשחק הניחושים. כיוון שידעתי שלא אזכה, לא רציתי לתת לנחשון את ההנאה במי לא יהיה יקיר מועדון ארוחת הבוקר.בחג סיימתי לקרוא את הביוגרפיה של דייויד בואי והבנתי שמסע הבחירות ללונדון 2012 החל. מועמד ראוי יש וסיכוי שמי שיזכה יבחר בו גם יש.לגבי הספר עצמו - שליש ראשון מתאר את ילדותו ונערותו בברומלי הנידחת לצד תותחים לעתיד כמו מרק בולאן ופיטר פרמטון. חלק מרתק בעיקר לתיאורי הבדלי הדורות בין ההורים יוצאי מלחה"ע השניה והדור החדש אשר לא ידע מלחמה מהי. שליש שני ++ על שנות הזוהר של בואי עד לאלבום LETS DANCE בשנת 82, רווי בסיפורים מאחורי האלבומים הגדולים, כלומר על סקס וסמים. אם מושל רוצה לשתות וויסקי עם הספר שלו פה זקוקים לקוקאין סיגריה והכרות קרובה עם אנג'י בואי. 100 עמודים אחרונים על כמעט שלושים שנה שעברו עד היום. הסופר(מארק ספיץ, לא השחיין) מזהיר בתחילת הספר שהוא מעריץ גדול של בואי והוא ניסה להיות אוביקטיויי. הוא לא הצליח. הספר מעריץ מדי את בואי ולוקה בעכשוויזם טיפוסי לעיתונאי רוק(ספרו הקודם הוא ביוגרפיה על גרין דיי - להקה של בני 35...)כל זאת לא גורע ממני להציע את המועמד הראוי ביותר מבחינתי(נחשון יש לך שנה ועשרה חודשים לקרוא) ליקיר מועדון ארוחת הבוקר<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/LGx3P9eo15k" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

הוא גדול על התואר הזה.
בעיני יוצר הרוק מס' 1.
מה שכן - דווקא על הספר קראתי ביקורת לא כ"כ מחמיאה ב"הארץ". אחת הבעיות של הביוגרפים של דייויד בואי היא העובדה שהוא לא ממש משתף איתם פעולה.
אגב, ארז, איך אתה שורד את הבקרים עם נחשון? אני מבין שאבנר משחרר לך את הסתימות בהעדרי.
<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/VNw1ZPzqP9Q" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

לא אשקר. זה ידרוש הסתגלות. מאתגר.בינתיים הגעתי לכאן...<iframe width="480" height="360" src="http://www.youtube.com/embed/8S227FFNwl8" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

יוסי, פרוט ממני על איכותו של הספר תמצא בואדי, לפחות 5 פעמים בשבוע. שורה תחתונה - עדיף להשקיע את הזמן בלשמוע שוב את האלבומים שלו. לגבי נחשון- אחרי השיעמומון בבה"כ בר"ה הכל קטן עלי<img src=icon_smile_wink.gif border=0 align=middle>.נחשון, המלצה שלי - תתחיל במשהו משנת 71 (HUNKY DORY).

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>הסופר(מארק ספיץ, לא השחיין) מזהיר בתחילת הספר שהוא מעריץ גדול של בואי והוא ניסה להיות אוביקטיויי. הוא לא הצליח. הספר מעריץ מדי את בואי ולוקה בעכשוויזם טיפוסי לעיתונאי רוק(ספרו הקודם הוא ביוגרפיה על גרין דיי - להקה של בני 35...)<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>לא סתם להקה של בני 35, להקה גרועה (ממש) של בני 35.ובואי בהחלט יותר מראוי- רק שאני לא בטוח ש-22 חודשים יספיקו. נחשון- קדימה לעבודה, יש לך הרבה להספיק.

אני בונה על זה שלארז עוד פעם יימחקו הניחושים.

באיחור של שנים - רפי, לא מוזר בכלל. מה שכן, לפעמים קצת צפים, ואז מפספסים איזה שלוש דקות מהספר, אבל בסך הכל, זה מעביר את הריצה בכיף, ומוסיף לחיים חמש-שמונה שעות קריאה בשבוע. גם משהו. ובקשר ל 15 הנוספים, אני כבר חזק בדרך לשבע...

בסוף השבוע צפיתי ב"מורה אירנה".http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8515,00.htmlמרגש ועוצמתי - 51 דקות.

אתמול בערב אבא שלי סיפר לי על הספר הזהhttp://lbtirgum.com/?p=323שעתיים אחרי זה ארז שאל אותי אם שמעתי על הספר הזה.בעבריתנראה לי שווה עיון

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>בסוף השבוע צפיתי ב"מורה אירנה".http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8515,00.htmlמרגש ועוצמתי - 51 דקות.<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>בעקבות הפוסט של גיסר שמתי לב לפוסט הקודם של אבישי וחטפתי שוק.
אירנה היא המחנכת של בני, ישי.
רק אתמול דיברתי עם אורית על איך היא לא מפחדת לאתגר את התלמידים בכיתה. מדהימה.

אתמול קיבלתי את הספר החדש של יוסי מלמן "אוטוביוגרפיה של ריצה". מעלעול ראשוני בספר - נראה ספר כלבבי. לא יומרני, בעל הומור עצמי, ועם הרבה קשרים לסצינה המקומית בכלל ולמרתון טבריה בפרט.
יוסי מלמן לא מתיימר להיות הרוקי מורקאמי, אבל כשזה מגיע ל(כתיבה על )ריצה נראה שמלמן מראה לו את האגזוז מהקילומטר הראשון.
ואם כבר הגענו עד הלום והזכרנו את מורקאמי - סופסוף יצא לי לקרוא אחד מספריו - "קפקא על החוף". בהחלט מומלץ, סוג של רומן חניכה עם הרבה סצינות סוריאליסטיות שמתוארות בריאליזם מדויק.
והמלצה אחרונה - במיוחד לחובבי אמריקה ולחברי מועדון איאי"א - "מה מעיק על פורטנוי?" של פיליפ רות. גם אמריקה, גם יהודים מתוסבכים, והרבה קינאת פין. טואווווב. הערה: הספר יצא לאחרונה בתרגום חדש של אסף גברון. לי יצא לקרוא את ההוצאה הקודמת. אבל חזקה על חבר להקת "הפה והטלפיים" שלא יוציא דבר שאינו מתוקן תחת ידו.
<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/gIB02O9H1n4" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>