שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

"off topic" - בלבולי מוח שאינם קשורים לריצה
סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6519
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי חלושעס » 12 ינואר 2011 13:05

עוד ספר מכמיר לב שקראתי לאחרונה - "הדו"ח של ברודק". מומלץ.

erang27
הודעות: 1046
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי erang27 » 12 ינואר 2011 13:42

חצי קשור לנושא:לפני חודש קניתי קינדל.הייתה לי רתיעה בסיסית לפני שקניתי אותו, כי אני קצת טכנופוב, ואז יצא לי במקרה לראות אחד- אחרי 10 דק' הזמנתי.החווית קריאה נהדרת ומאז שיש לי אותו גיליתי שאני קורא הרבה יותר. ממליץ.

shohat
הודעות: 5011
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי shohat » 12 ינואר 2011 14:09

ערן, זה וידוי יותר אמיץ מאשר הוידוי שלי על (אי-הכרת) דיוויד בואי.

erang27
הודעות: 1046
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי erang27 » 12 ינואר 2011 15:15

ככה אני, גיבור.

amih77
הודעות: 3029
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי amih77 » 12 ינואר 2011 16:53

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>עוד ספר מכמיר לב שקראתי לאחרונה - "הדו"ח של ברודק". מומלץ.<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>למתקשים יש גם את כתבת החדשות על ועדת ברודט, מכמירת לב אף היא.<img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>

סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6519
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי חלושעס » 12 ינואר 2011 16:55

ולהקבצה ג' יש בורדל.

MosheL
הודעות: 662
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי MosheL » 14 ינואר 2011 23:26

הדבר היחיד שידעתי על "מדאם בובארי" של פלובר זה שבסוף הספר היא מתאבדת. לתומי חשבתי שמדובר בסיפור אהבה טראגי על אהבה לא ממומשת גדולה מהחיים, סוג של "ים של דמעות". ספר חובה לנפשות רומנטיות בגיל ההתבגרות. מסתבר, שטעיתי בגדול."מדאם בובארי" הוא אחד הספרים טובים ביותר שקראתי. נקודה. ספר שנכתב על ידי סופר קפדן שחזר וליטש כל משפט עד שהביא אותו לשלמות. סופר שלא האמין במילה נרדפת: לכל משפט יש את המילה המדויקת שלו. את כל הכשרון וההשקעה יצק לסיפור שהגיבורה שלו היא ה-"האבלה" הראשונה של הספרות, אווזה פותה חומרנית וחרמנית רצח. מסביבה בעלה התמים עד כדי אוילות ואסופה של גברים טיפשים ורעים שחומדים את גופה וכספה. סיפור שהוא ברובד אחד פארודיה מצחיקה בטירוף (מוזר לסיפור שהגיבורה שלו מתאבדת בסוף), וברובד עמוק יותר, ראי מאוד לא מחמיא של החברה. וכל זה כאמור כתוב בעט של רב אומן, שמסנטז בוירטואוזיות עלילה, רמזים, מטאפורות, מקצב, צבעים וריחות.לטעימה: אמה נוסעת לרואן להפגש עם לאון, מאהבה השני, מטרת הפגישה: למסור לו מכתב בו היא מודיעה שהם לא יכולים להפגש יותר. היא פוגשת אותו, לא כובשת את יצרה, ובאין אפשרות אחרת, הם שוכרים כרכרה. מכאן והלאה רשות הדיבור לפלובר: לאן אדוני נוסע? שאל הרכב.לאן שתרצה! אמר לאון, דוחף את אמה לתוך הכירכרה.והעגלה הכבדה יצאה לדרך.היא גלשה ברחוב גראן-פון חצתה את כיכר דז אר, את רציף נפולאון, את פון-נף, ונעצרה בבת-אחת לפני הפסל של פייר קורני.-סע הלאה! קרא קול מבפנים.הכירכרה נעתקה שוב ממקומה, ולאחר שהגיעה להצטלבות לה-פאייט, התגלגלה במדרון ונכנסה בדהרה פרועה לתחנת מסילת הברזל.-לא המשך ישר! קרא אותו הקול.הכירכרה יצאה בעד שער הברזל, ובמהרה הגיעה לשדרת העצים, שועטת קלות בין הבוקיצות הגדולות. הרכב מחה את מיצחו, הניח את כובע העור שלו בין רגליו, ודירבן את הכירכרה דרך השדירות הצדדיות לכיוון שפת המים, סמוך לפס הדשא היא התנהלה לאורך הנהר, על הדרך המשמשת לגרירת האוניות, המכוסה חצץ יבש, וזמן רב נסעה בכיוון אאוסל, מעבר לאיים.אולם פתאום השתלחה בבת אחת דרך קטרמאר, סוטויל, לה גראנד שוסה, רחוב ד'לבאף, ונעצרה זו הפעם השלישית, לפני הגן הבוטאני.-למה אינך נוסע? הצטעק הקול בזעם רב יותר.ומייד חידשה את מרוצתה, חלפה דרך סן-סבר, דרך רציף דה קורנדיה, ושוב דרך הגשר, דרך כיכר שן-דה-מארס, ומאחורי גינות בית החולים, שם טיילו להם בשמש כמה קשישים במקטורנים שחורים, לאורך גזזוטרה מוריקה כולה בקיסוס. היא העפילה שוב בבולוואר בוורי, גימאה את קושואז, אחר כך את כל הר ריבודה ואת גבעת דויל.היא שבה על עיקבותיה; ואז בלא החלטה ובלא כיוון, שוטטה כפי שנשאה אותה הרוח. ראו אותה בסן-פול, בלסקיר, בהר גארגאן, ברוז' מאר, בכיכר גאיארבואה, ברחוב מאלאדרי, ברחוב דינאנדרי, לפני הכנסיות סן-רומאן, סן-ויואן, סן-צקלו, סן-ניקאז - לפני בית המכס - ליד המגדל הישן, ליד "שלושת המקטרות" וליד "בית הקברות המונומנטלי". מפעם לפעם היה הרכב שולח מבטי יאוש אל עבר בתי המרזח. הוא לא הבין איזה בולמוס של תנועה אחז בשתי הבריות הללו עד שסירבו להעצר. פעמים אחדות ניסה לעצור, ומיד שמע שאגות של כעס ניתזות מאחוריו. אז היה מצליף ביתר שאת על גבות שני סוסיו הדלים, שטופי הזיעה, אך חדל כבר לשים לב לטילטולים, היה מתנגש על ימין ועל שמאל, אדיש, מיואש, קרוב לבכי מחמת הצמא, העייפות והצער.ובנמל, בין עגלות-המשא והחביות, בקרנות הרחובות, על אבני השפה, פערו העירוניים עיניים נדהמות לנוכח תופעה יוצאת דופן כל כך בערי השדה: מרכבה שוילאותיה משוכים מטה, המופיעה שוב ושוב, אטומה יותר מקבר ומתנודדת כספינה בלב ים.פעם אחת, בצהרי היום, באמצע השדה, שעה שהשמש קפחה במלא עוזה על הפנסים המוכספים, הישנים, הגיחה יד חשופה מתחת לווילונות הארג הצהובים והשליכה קרעי נייר, שהתפזרו ברוח וצנחו להם כפרפרים לבנים מעט הלאה משם, בשדה של תילתנים אדומים מכוסה כולו פריחה.

yaakov
הודעות: 618
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי yaakov » 15 ינואר 2011 18:56

בצרפתית זה נשמע יותר טוב (:

shohat
הודעות: 5011
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי shohat » 16 ינואר 2011 11:00

או באנגלית, למי שמתעצל לגשת לחנות.http://pd.sparknotes.com/lit/bovary/section26.html(זה הפרק הרלוונטי).קראתי ואהבתי (את הפרק). השאר - לאט לאט.תודה על הטעימה מושל.

סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6519
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי חלושעס » 16 ינואר 2011 14:44

ואם כבר הגענו - ספר ששניים מהמשתתפים (רפול ומשהל) הזכירו - "לבד בברלין". לא יודע אם מדובר בספרות "גדולה", אבל בהחלט ספר שקשה להניח מהידיים. התיאור של דגי הרקק והחיים התת-עברייניים שלהם חזק מאוד. עוד לא סיימתי, אבל זה מסוג הספרים שאתה מחכה שתיגמר כבר העבודה כדי שתוכל לחזור הביתה לקרוא.

assafzim
הודעות: 501
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי assafzim » 17 מרץ 2011 08:37

The Perfect Mile: Three Athletes, One Goal, and Less Than Four Minutes to Achieve It/ Neal Bascomb336 עמודים, 4.50$ חדש, משומשים כמעט בחינם.שנת 1952.בחצי האי הקוריאני, משני צידי קו הרוחב 38, כבר שנתיים שהמעצמות החדשות מנסות לקבוע את החוקים למלחמה הקרה, מלחמה שתימשך עוד כמעט ארבעה עשורים. סדר גודל של שני מיליון אזרחים נהרגים בדרך.המלך ג'ורג' השישי, כן כן, זה המגמגם מהסרט, סמל אנגלי של מלחמת העולם השנייה, מת, וההכנות להכתרתה של המלכה אליזבת מתחילות.צ'רצ'יל, עדיין ראש ממשלת בריטניה מודיע לראשונה בפומבי שיש ברשות אנגליה פצצת אטום, ומירוץ החימוש הגרעיני מעביר הילוך. אצלנו בשכונה, קצינים מהצבא המצרי מדיחים את המלך פארוק במהפכה שבסופה יתפוס את השלטון גמאל עבדל נאצר. ובאוליפיאדת הלסינקי, רוג'ר באניסטר הבריטי מגיע רביעי בגמר ה 1,500 עם תוצאה שהיום תלמידים מוכשרים בקולג' אמריקאי יתאכזבו ממנה. וזה עוד טוב לעומת ווס סנטי האמריקאי שאפילו לא העפיל לגמר ה 5000, וג'ון לנדי האוסטרלי שלא עלה לגמר לא ב 5000 ולא ב 1500. ואני יודע שזה לא לעניין בכלל. אני יודע שזה הופך אותי לבנאדם קצת פחות טוב. אבל מכל הסיפורים הנורא גדולים שהתחילו ב 1952, הסיפור של שלושת הרצים האלו והניסיון שלהם להשיג מטרה כל כך שרירותית וסתמית (למה לעזאזל ארבע דקות למייל זה בכלל מטרה עם משמעות?) מצליח לרתק אותי יותר מכל האחרים. אז יצא טוב, כי יש ספר שמספר את הסיפור הזה, והוא ספר סבבה. בעיקר בגלל שהוא מספר סיפור ענק, אבל גם בגלל שהוא מספר אותו טוב. ותראו, אני לא לגמרי בטוח מה הופך את הסיפור הזה לסיפור שמצדיק 336 עמודים בכתב קטן. האם זה גישת ה "becuase it was there" סטייל ג'ורג' מלורי? האם זה בגלל שבפעם האלף מתברר שתחרות ריצה היא זיקוק של כל מה שמעניין בלחיות? לא יודע. אבל אני כן יודע את זה - הספר סבבה. וכשיהיה לי יותר זמן, אני אכתוב ביקורת מסודרת על הספר. אבל בינתיים - טיזר, והמלצה. שווה לקרוא.אה, כן. ספוילר. בסוף בניסטר יורד ראשון מהארבע <img src=icon_smile.gif border=0 align=middle>

shohat
הודעות: 5011
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי shohat » 17 מרץ 2011 09:13

יופי של פוסט אסף.פרספקטיבה נוספת:http://www.bc-running.com/wp/?p=1101

shohat
הודעות: 5011
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי shohat » 17 מרץ 2011 14:16

טוב, אז אני אוסיף גם המלצה משלי.קראתי לאחרונה את ספרו של קני מור (מרתוניסט אולימפי 1968 ו - 1972, שם סיים במקום הרביעי) - יקיר המועדון ולו בגלל שפרש מלימודי משפטים לטובת הכתיבה - Bowerman and the Men of Oregon, ביוגרפיה אקלקטית של המאמן האגדי של אוניברסיטת אורגון, המבוססת לא רק על מחקר אלא גם על היותו של מור חלק מן המעגל הפנימי של הרצים, השותפים והמקורבים (מור היה חניכו של באוורמן).יצא לי לקרוא לא מעט ביוגרפיות על רצים. רובן, מעבר לערכן ללימוד ההיסטוריה של הריצה וקבלת פרספקטיבה על גישות אימונים, מותירות אכזבה. הביוגרפיה של ג'ים ראיין נקראת כמעט כמו יומן אימונים (חוץ מתיאור ארוחת הבוקר לפני שבירת שיא העולם במייל...). זו של הרב אליוט די רפטטיבית (עוד תחרות, עוד זינוק, ועוד פעם הוא מנצח, נו) ומפספסת לגמרי את ההזדמנות לתת השראה. הביוגרפיות של פיטר סנל ושל באדי אדלין מעניינות יותר, ומאפשרות היכרות עם נשואיהן ואפילו הזדהות איתם, אבל עדיין המוקד הכמעט בלעדי בהן הוא ריצה. וחסרים הרבדים שמעבר, שעושים בעצם ביוגרפיה טובה.הספר של מור הוא הרבה יותר מזה, מכמה סיבות.קודם כל, פשוט כי מור כותב יפה. הוא יודע לספר סיפור. אבל מעבר לזה...בספר שזורות כמה עלילות משנה, מעניינות בפני עצמן: ההיסטוריה המשפחתית - המסע אל המערב הפרוע וההתיישבות "החלוצית" באורגון, קורותיו של באוורמן כקצין חי"ר במלחמת העולם השנייה (ביחידת "האלפיניסטים" של האמריקאיים), התפתחות האתלטיקה בארה"ב לאורך המאה ה - 20 כשהבשורה לא פעם יצאה מאורגון (ולא רק אתלטיקה, כי באוורמן עצמו התחיל מפוטבול, גם כשחקן וגם כמאמן), ההיסטוריה של חברת נייקי, התחלותיה הצנועות ונקודות המפתח בהתפתחותה (פיל נייט עצמו היה חניך של באוורמן, ויחד הם ייסדו את החברה), המעבר מאידיאל של ספורט חובבני למקצוענות, הקשר החזק (שהופתעתי ללמוד עליו) בין באוורמן ללידיארד, ובדרך - סיפוריהם של הרבה מאוד אתלטים ואולימפיאדות, כולל פרק ראוי ומתבקש המתייחס לאסון הי"א במינכן (מור מספר כיצד שאול לדני מצא מקלט בחדרי המשלחת האמריקאית).בעיקר, הדמות של באוורמן מצטיירת כהרבה יותר ממאמן מקצועי, או אפילו בעל חזון. זה פשוט ספר על מנהיגות, קבלת החלטות, תרגום חזון למעשים, והשפעה. אותי הוא מאד הרשים. זה בוודאי ספר חובה עבור כל מי שסוגיית "מעמדו של מאמן האתלטיקה" מעניינת אותו.קבלו טעימה כאן - http://www.kennymoore.us/kcmarticles/The%20Man.pdf

MosheL
הודעות: 662
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי MosheL » 18 מרץ 2011 17:52

יופי של המלצות.בתקופה האחרונה הולך ומתחדד לי ההבדל בין מנהל ומנהיג. על פי הפרק הראשון, באורמן והגברים מאורגון הוא טקסט-בוק בנושא.

erang27
הודעות: 1046
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי erang27 » 18 מרץ 2011 18:21

אגב, מי שרוצה לקרוא את Bowerman מוזמן להשאיל את העותק שלי.-ערן-


חזור אל “"עוף טופיק" - עוף ואל תחזור”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 3 אורחים