bc-running.com (דף הבית)

נחשון, אני חושב שאתה לא עונה על השאלה שלי - אולי גם בגלל שאתה כל כך מעריץ אותו (ואני כותב זאת לזכותך).
אני יוצא מנקודת הנחה שיש מייקל ג'ורדן א' ומייקל ג'ורדן ב'. וההנחה שלי אומרת בבירור שג'ורדן א' היה טוב, מעולה, סופרסטאר, אבל לא איינשטיין.
התשובות של אריאל מצליחות לגשר קצת על הפער ביניהם.

בקיצור - נסה להסביר לי את הפער. אם בא לך. (כמובן שלצורך כך אתה צריך להניח כאקסיומה שא' < ב').

לצורך המחשה:
אני טוען (בלי הרבה ביסוס, כך שעמיח יכול לכתוב לי חופשי שאני מזיין ת'מוח) שמסי < מרדונה.

<iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/RY06eaFaplw" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

אני לא בטוח שאני מבין את השאלה.
אם הכוונה למייקל ג'ורדן מבחינת יכולות אישיות, אתלטיות, גם סטטיסטיקה - ג'ורדן א' (לפני האליפויות, 84-90) היה מרשים לא פחות, ואולי אפילו יותר, מג'ורדן ב'.
אם הכוונה למייקל ג'ורדן מבחינת בשלות, בגרות, יכולת קבוצתית, בעיקר יכולת להוביל לאליפויות, וגם גיוון במשחק (שיפור קליעה ממרחק ועוד יותר מכך הפוסט-אפ) - אז ג'ורדן ב' זה באמת אופרה אחרת.

לכן, הפרשנות שלי היא שכל הכלים ורוב היכולות היו שם, ונדרש תהליך של הבשלה, בגרות, שותפים נכונים (אי אפשר לזלזל בתרומה של פיפן, גראנט ואפילו קרטרייט), אימון נכון, וסוג של הבנה אצל גו'רדן שהוא ייבחן בסוף לפי כמות התארים שהוא ייקח ולא רק לפי כמות הסלים שהוא יקלע.

נקודה נוספת היא שמייקל ג'ורדן הפגין לאורך הקריירה יכולת הסתגלות מאד מרשימה, הוא פשוט המשיך ללמוד ולפתח יכולות נוספות בתחומים שבהם היה חלש יחסית מלכתחילה.
אם בתחילת הדרך הוא היה פנומן של אתלטיות , הטבעות, חדירות, בשלב המאוחר יותר ידע לנצח בדרכים שונות לגמרי. וכשחזר מהפרישה השניה הוא בכלל שיחק בשיטת בראד ליף (רוב הזמן עם הגב לסל ב - low post).

קטע ענק:

http://www.youtube.com/watch?v=RL6pYmybB9Y

אם הוא היה יותר מרשים - אין מצב שהיו לוקחים את אולג'וואן לפניו בדראפט. שלא לדבר על השני.
זה כמו שלא ייקחו את מסי כי עמדת החלוץ מאויישת.

מסי < מראדונה
מהסיבה הפשוטה שגם אם תוציא את מסי מברצלונה היא תישאר הקבוצה הטובה בעולם (כנראה)
ועובדה שמסי לא ממש הצליח לסחוב את ארגנטינה במונדיאל.

מה שמראדונה עשה עם קבוצות הנגרים ששיחק בהן (נאפולי?) לא ניתן להשוואה לשום דבר בכדורגל.
ואגב, בניגוד לג'ורדן, את מראדונה אף פעם לא הערצתי.
אבל מראדונה בשיאו באמת היה "מעל למשחק", ומסי... שחקן ענק אבל לדעתי לא.
קח ממנו את צ'אבי ואינייסטה - עדיין שחקן מצויין, אבל לא היו מזכירים בכלל את ההשוואה הזו.

נו, אז עכשיו אתה מבין את השאלה?
זה כמו שעכשיו מסי (ותסכים איתי שמסי, באופן יחסי, גדול מג'ורדן של 84) יהפוך למרדונה.
אני טוען שלא ניתן היה לחזות ב-84 מה ייצא מג'ורדן, ואני מנסה להבין את הפער הזה.
אם היה מדובר ברוכב אופניים הייתי אומר סמים...

יוסי, בנוגע לטענת הדראפט אני מסכים ולא מסכים.
מסכים שאף אחד לא יכול היה לחזות את האימפקט הטוטאלי של ג'ורדן. ידעו שמדובר בשחקן מצויין. לא יכלו לצפות שיהיה ראש וכתפיים מעל לשאר.
לא מסכים לניתוח שלך את דילמת ה - GM, שתמיד מחייבת לבחון היכן אתה חזק ומה חסר לך, על מי כבר הימרת (כולל חוזה), ולא רק מי השחקן הטוב יותר,
מה גם שאולוג'וואן (להבדיל מבואי) היה הדבר הגדול האמיתי - סנטר דומיננטי, אלוף מכללות, שגם הפך לאחד מגדולי הסנטרים בכל הזמנים. ובואי - זו בדיחה של ההיסטוריה,
אבל היה בה רציונליות במקור.

עוד חידה? מיהם השחקנים שנבחרו בדראפט לפני קובי בראיינט (שנבחר ישר מהתיכון)?

תשובה:
1. Philadelphia Allen Iverson Georgetown
2. Toronto Marcus Camby Massachusetts
3. Vancouver Shareef Abdur-Rahim California
4. Milwaukee (a) Stephon Marbury Georgia Tech
5. Minnesota (a) Ray Allen Connecticut
6. Boston (from Dallas) Antoine Walker Kentucky
7. LA Clippers Lorenzen Wright Memphis
8. New Jersey Kerry Kittles Villanova
9. Dallas (from Boston) Samaki Walker Louisvile
10. Indiana (from Denver) Erick Dampier Mississippi State
11. Golden State Todd Fuller North Carolina State
12. Cleveland (from Wash.) Vitaly Potapenko Wright State
13. Charlotte Kobe Bryant Lower Merion HS

ולגבי "הפער"/"לא ניתן לחזות" - אצל כל שחקן קיימת התפתחות.
אם חידדנו את זה כך - אז אתה צודק, אף אחד לא יכול היה לדעת ב - 84 עד כמה ג'ורדן יהיה ענק.
אבל ההתפחות המאוחרת לא סותרת את היכולות שהראה. במונחים פלצניים: יכולת הפתיחה כששחקן מגיע לליגה
היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק.

חשוב לזכור, ואת זה אמרתי ליוסי ביום שישי, שלג'ורדן היה גם את המזל להיות האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון.
ה NBA המציאה את עצמה מחדש באותם שנים אחרי מג'יק ובירד ולפני המפץ האתלטי של הליגה.
אפשר למצוא בכל ענף שעבר שינוי גדול את האיש שהביא את הבשורה (פדרר בטניס, קרויף בכדורגל...) אבל לג'ורדן היה את המזל להיות עם האופי שלא רוצה להפסיד ולא משחק שבע וזה מה שמבדיל אותו מהשאר.

צודק עמיחי, לא יודע למה זכרתי משחק 6.

הנה ריכוז של המספרים היבשים של MJ, ועל הדרך "השוואה" לאחד בשם קובי it's not your fault ברייאנט.

http://www.basesandbaskets.com/2012/11/ ... of_21.html

כפי שארז תאר היטב, היכולת שלו להעביר הילוך בפלייאוף בלתי נתפשת.

כמו"כ - לעניין ההגנה שלו, שטיפל'ה נשכחת בים הסטטיסטיקות -
Then comes the Defensive Player of the Year award differential. Clearly, Jordan was a shut-down defender. And not only do I think that Kobe is an overrated defender, but so does his former coach, Phil Jackson. To quote the 11-time champion Zen Master on Kobe’s All-Defense First Team awards: “The voters have been seduced by his remarkable athleticism and spectacular steals, but he hasn’t played sound, fundamental defense.”

אני זוכר לפני שנים שקראתי משהו על כך שאם היו שואלים כל שחקן בNBA על מי היה הכי פחות רוצה לשמור ב24 שניות אחרונות של משחק - התשובה היתה MJ. ואז אם היו שואלים מיהו השחקן שהם הכי פחות מעדיפים שישמור עליהם ב-24 השניות האחרונות, התשובה היתה, שוב, MJ.
nuff said.

ותזכורת קטנה - http://www.youtube.com/watch?v=f4gigN2zMU4

יפה.

http://www.youtube.com/watch?v=fm_t6OfBF7Y&sns=em

נחשון לא שמעת? לברון ו-ווייד עשו את בדיקת הסמים הרביעית(ואחרונה) שלהם לפני 23 משחקים.

http://www.youtube.com/watch?v=goInA2sgWNs

והוא עדיין נראה כאילו המציאו את המשחק בשבילו...