עמוד 4 מתוך 6

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 05 מרץ 2009 20:10
על ידי assafzim
<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>לגבי טבריה ומיקומך בדבוקה<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote><img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>נראה לי שעל הפנייה מצמח לכיוון עין גב אני הולך לחשוב הרבה מאוד בשנה הקרובה. אגב, הג'ינג'י שמקריא זמנים - זה החניך התורן, או שמחלקים את העבדוה הזאת בין כולם?

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 05 מרץ 2009 20:35
על ידי Amitay
<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote> זה החניך התורן, או שמחלקים את העבדוה הזאת בין כולם?<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>בעיקרון זה התפקיד שלי אם ממש תרצה להקריא זמנים אני מוכן לתת לך אבל בתשלום הרגיל.אגב מקובל אצלנו בעדה לתת סיכום מסודר למרתון ובטח למרתון בחול

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 05 מרץ 2009 20:49
על ידי avivl
לגיסר יש שעון מיוחד עם ניקוד

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 05 מרץ 2009 23:41
על ידי foggy1
גיסר, התיאורים שלך על הדבוקה כ"כ מפתים. שמישהו עוד עלול לטעות ולנסות להצטרף :-)

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 06 מרץ 2009 22:24
על ידי assafzim
טוב נראה לי שאת סיכום המרתון שלי צריך להתחיל שבוע לפני הזינוק. אז קבלו את החלק הראשון. שבוע וטיפה לפני המרתון, אני מבצע חימום באיצטדיון של האוניברסיטה לקראת ריצת קצב של 10 ק"מ, ואני בלחץ נוראי. למה? קבלו ציטוט מהמתכון לטייפר של נחשון:"ריצה של 10 ק"מ על המסלול, שתחילתה במאמץ מבוקר (קצב מרתון) ובחציה השני מתבצעת הגברת קצב הדרגתית, עד לסיום מהיר בשני הקילומטרים האחרונים (קצב תחרות 10,000). אימון זה יותיר אתכם עם בטחון עצמי רב. "הופה... האימון הזה אמור להותיר אותי עם בטחון... מה יקרה אם הוא לא יילך טוב? הרי מי שבאמת מוכן אמור לצאת מהאימון הזה עם ביטחון, לא? בקיצור, אני עומד במסלול מספר ארבע (שלושת המסלולים הפנימיים כאן סגורים לרצים, ומיועדים רק לתחרויות ואימונים של קבוצות האתלטיקה), כואבת לי הבטן, והצד, והנשימה לא זורמת, וזה עוד לפני שהתחלתי לרוץ. אגב, הריצה הזאת גם הייתה הניסיון הראשון שלי עם נעלי התחרות החדשות שקניתי, ובאחורי הראש כבר התחיל להתנסח לו התירוץ. בקיצור, עוד שתי דקות של רחמים עצמיים, והתחלתי. תוך פחות משתי הקפות כבר הרגשתי את כאב הבטן נעלם, ואת הביטחון מתחיל להיבנות. הרגשתי מצוין. הקצב היה בערך 4:15 (נראה אותכם מחשבים בדיוק את הקצב לפי זמני הקפות על מסלול 4). וזה הרגיש פשוט טוב. נמרץ, אבל לא מאומץ מדי. לגמרי בשליטה. סיימתי את 25 הסיבובים (10.6 ק"מ) בקצת פחות מ 44 דקות. יצאתי מהריצה הזאת עם ביטחון עצמי רב. ונשמתי לרווחה. ואז הגיע היום של התחרות. כשהלכתי לישון בצימר החביב שלקחנו לנו בנאפה לסופ"ש, כבר היה קר והרוח די השתוללה, אבל עוד הייתה תקווה קטנה שלא יהיה גשם. קמתי בארבע. עוד לפני שפתחתי את העיניים שלחתי יד דרך החלון - מבול.

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 07 מרץ 2009 22:05
על ידי assafzim
טוב שיהיה. גשם, אז שיהיה גשם. נכנסתי לראש של אין כרגע מה לעשות חוץ מאשר להתייצב על קו הזינוק ולעשות את הכי טוב שאני יכול.המירוץ בנאפה הוא לא במסלול מעגלי, אלא מסלול מנקודה לנקודה, שעובר בכביש היקבים המרכזי של העמק. הנוף עוצר נשימה. ממש רצים בין הגפנים והיקבים של נאפה, במסלול שיש בו מעט גבעות, אבל בסך הכל בתנאי מזג אויר טובים הוא בהחלט יכול להיות מסלול מהיר. השארנו את האוטו בקו הסיום של המירוץ, ועלינו על הסקול באס שהסיע לקו הזינוק. כשהגעתי לקו הזינוק נשארה עוד בערך שעה עד להתחלת הריצה. ניסיתי למצוא דרכים להישאר כמה שיותר יבש וחם, אם כי בהצלחה חלקית בלבד. עשרים דקות לשינוק התחלתי חימום. שלוש דקות לזינוק התחלתי להתקדם לכיוון השורות הראשונות בזינוק (קוסומו עוד פעם אני אצטרך ללכת מכות בשלוש דקות הראשונות של הריצה). עשר... תשע... שמונה... שתיים... אחד.. יאללה.המייל הראשון עובר ב 6:36 (שלוש שעות זה 6:51 למייל). מהיר מדי אפילו אם אני עדיין חולם לרדת משלוש שעות. אבל זה מרגיש כמו זחילה. אני עוצר את עצמי בכוח, וזה קשה. כל ההתרגשות והטייפר מתפוצצים לי ברגליים. המייל השני כבר עובר על 6:42 בשלישי יש עלייה שמאטה אותי קצת, וברביעי ירידה ובינתיים הקצב מהיר. עכשיו, למי שלא זוכר, זה מרתון ראשון שלי, והרעיונות של לרדת משלוש שעות שהלכו וננטשו בשבועות האחרונים התחילו להתעורר מחדש... כמו שזה נראה היה לי אז, אין סיבה בעולם שאני לא מחזיק את הקצב הזה עד הסיום. יודעים מה? אולי אפילו מגביר בשני המייל האחרונים. אני רץ על העקבים של מי שמסתבר שתגיע מקום שני אצל הנשים עם 2:56, ומצליח להתעלם מהגשם והרוח. מה שקצת מפריע לי זה שהכביש סלול בשיפוע צד די משמעותי, ובשילוב עם נעלי תחרות וגשם משבש קצת את הסגנון. לנקודת החצי הגעתי על שעה עשרים ותשע. כשאת המייל האחרון עשיתי על 6:53. אני עדיין מקווה להחזיק את הקצב הזה, אבל האופוריה של ההתחלה כבר לא ממש שם. עד למייל 19 זה עוד נראה סביר. מיילים באיזור השבע הנמוך או השש הגבוה. שלוש שעות אולי לא, אבל זה עוד יכול להיגמר מתחת ל3:04. ואז, למרות שבאמת האמנתי שלי זה לא יקרה, ולמרות שאני יודע שאין קיר, שהקיר הוא תוצאה של אימונים לא מספיקים או של קצב מהיר מדי בפתיחה - בום. שני מיילים על כמעט שבע וחצי, עוד מייל על 7:50, וארבעה מיילים אחרונים כבר היו על איזור השמונה, וגם הקצב הזה עלה לי בחריקת שיניים ומאמץ פשוט אדיר לנסות להתעלות מעל הכאב ברגליים ולפחות, למען השם, לא לרדת בקצב מתחת לשמונה דקות למייל. כאילו החלטתי להוכיח לעצמי כמה שאני צעיר בעניין הזה של המרתון, רק בשלט של מייל 26, שלא לווה בשער סיום, חיחלה להכרתי העובדה שמרתון הוא לא 26 מייל, אלא 26.2 מייל. יש לי עוד חמישית מייל. אבל עכשיו כבר באמת לא מענין אותי כלום, אני מגביר, ואם יכאב, אז שיכאב. את חמישית המייל האחרונה אני עושה בקצב של 7:10 למייל. לאט, אבל הגברה משמעותית לעומת מה שקרה בשלושת המייל האחרונים. מאה מטר מקו הסיום אני דורך בתוך שלולית, משהו ככה עד העקב, מחייך, מקלל - בעברית (רגע, בעצם זה בערבית...), נותן ספרינט, או לפחות את המקבילה של מה שבנאדם בסוף מרתון יכול לתת. חוצה את הקו על 3:08:11. מקבל את השמיכת אלומיניום. מדדה עוד קצת. מקבל מדליה. מסתכל על השעון. מחייך. חבל על הזמן מחייך. הולך לאכול סטייק. מתחיל לחשוב על טבריה 2010. מרתון ראשון זו חוויה ענקית. למי מכם שלא זוכר - פשוט ענקית. למדתי המון. נהניתי נורא. בטבריה 2010 - חבל לכולם על הזמן.

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 07 מרץ 2009 22:10
על ידי assafzim
אגב קטן, מייק ביילי, מהכיתה שלי, גם רץ במרתון. הוא חזר מחודש בהודו רק בתחילת ינואר ואז התחיל להתאמן. הוא לא יודע מה זה אינטרוואלים או טמפו. הוא פשוט רץ. שבוע לפני המרתון שאלתי אותו איך הולך הטייפר, והוא שאל מה זה טייפר. בבוקר של התחרות הוא נהג מפאלו אלטו לנאפה (שעה ומשהו נהיגה). איחר. עלה על האוטובוס מאחרים לקו הזינוק. הזניקו אותם באיחור של עשרים דקות, בלי חימום. עם חולצת כותנה ומכנסי כדורסל עד כמעט הברך. 3:00:40. אז א. קוסומו. ב. הוא דתי מאוד. מורמוני. ויכול להיות שאפשר יהיה להדליק אותו על לבוא לטבריה 2010. אז סחבק פה יתחיל מאמצי גיוס למועדון. עכשיו כשתעריף חו"ל הוא מוזל, זה צריך להיות קל. הקבצה א' - תכינו מקום בדבוקה. עם הכנה רצינית (יורם, איך האנגלית שלך?), אני חושב שהבחור יכול לתת בראש.

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 07 מרץ 2009 22:53
על ידי חלושעס
צימרינג, תמסור לו שגויים זה בחינם <img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>.

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 08 מרץ 2009 05:11
על ידי Amitay
צימרינג, תמסור לו שגויים זה בחינם קרי 399 שחסיכום יפה

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 08 מרץ 2009 05:28
על ידי Rafi
צימרינג תמסור לו שיש לו אח בכור בארץ הקודש, בירושלים, גם דתי (זה כנראה בגנים).סיכום מקסים.

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 08 מרץ 2009 07:51
על ידי חלושעס
ויופי של סיכום. מזכיר לי את מה שציטטתי בסוף שרשור המברוקים:Anyone can run 20 miles. It's the next six that count

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 08 מרץ 2009 08:42
על ידי shohat
צימרינג אולי תחזיר לנו ת'מוג'ו מה יש רק לך מותר.סחטיין עליך סחטיין. גם מככב גם כותב.

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 08 מרץ 2009 10:38
על ידי cullmann
צימרינג סחתיין על הסיכום.כאחד שגם נמצא עכשיו באימונים למרתון ראשון (תל אביב, 24.04), אני גם כן לא כל כך יודע למה לצפות.המטרה? לרדת מ-3 שעות.יותר ממוקד- סביב 2:55 (קצב של 4:10 לק"מ).רוב הסיכויים שמזג האוויר לא הולך להיות אופטימלי אבל זה מה יש. אם בבייג'ינג הם לא התפגרו (ונראה לי שהתנאים היו גרועים בהרבה), אז גם בעיר העברית הראשונה זה אפשרי <img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 08 מרץ 2009 10:38
על ידי חלושעס
שרון התנדב להיות המוהל.

הלך המרתון - סיפור על צנצנת

פורסם: 08 מרץ 2009 21:21
על ידי amitg9
סיכום יפה אסף.ממש עושה חשק.